לכל
אחד יש רגעים מכוננים שאותם הוא יזכור עד סוף ימיו: איפה היית ברצח רבין, האם הלכת
לישון עם שמעון פרס כראש ממשלה וקמת עם ביבי, איפה היית כשנפלו התאומים.
לפני
כמה שבועות הוספתי לעצמי רגע כזה כששמעתי לראשונה את השיר: "העברית
החדשה" של התקווה 6. זה היה בהופעה של הלהקה אליה הגעתי ממש בלי שהתכוונתי
לכך ואם
נדייק עוד קצת אז בלי לדעת מי הם. אני לא מתכוונת להתנצל על זה אגב. הסקאלה
המוסיקלית שלי נעה בין חווה אלברשטיין כשבקיצון השני היא מגיעה גג עד שלמה ארצי
ואני חיה איתה בשלווה כבר שנים.
ההופעה
הייתה מעולה ועכשיו אני נזכרת שהתכוונתי לעשות גוגל, לבדוק אם הסולן פנוי ומה דעתו
על רווקות עם חתול. אבל גם בעודי מסונוורת ומדמיינת לבבות מצויירים מעל ראשו של
הסולן, לא יכולתי שלא לשים
לב
לטקסט של השיר העברית החדשה - שאם לא הייתי יודעת אחרת, הייתי בטוחה שהוא רשום באתר
"שירונט" כשיר שאני מקבלת עליו תמלוגים מאקו"ם.
(הפסקה יזומה – למי שלא היה ממושמע ורק עכשיו הולך לקרוא/לשמוע את השיר – יצאתי לפרסומות
ואחזור עוד כ: 4 דקות ו 35 שניות)
>>>>זהו, שבתי>>>>>>>
סביר
שחוסר היכולת שלי בשפה האנגלית הוא אחד הנזקים היותר חמורים שעשיתי לעצמי כשהחלטתי
שלימודים הם משהו שעדיף שאחרים יעשו, מאחר וככל הנראה זה לא דבר שיתרום להתפתחות
העתידית שלי. בזמנים
של היום בטוח הייתי מקבלת איזו תוית של הפרעת קשב (ולא הפרעת רצון). בטח גם הייתי
מקבלת איזה כדור שהיה עושה אותי זומבי וחסרת תאבון (מה שהיה חוסך ממני להיות ילדה
בטטה - מה שהיה מטפל במספר בעיות בו זמנית) אבל
בשנות השמונים החלוקה הייתה בין ילדים חכמים וטיפשים. וככה מצאתי את עצמי נגררת
מכיתה לכיתה עם תעודות שרובן נושאת את הספרות 5-6 ואת התיכון שרדתי עד כיתה י"א רק
בזכות היותי ילדה טובה ולא מזיקה. (אה ובזכות זה שהם קיבלו כסף ממשרד החינוך כדי להחזיק בי בבית
הסוהר הזה). עד שהחלטתי בסוף י"א שאני פורשת ולא נותנת להם עוד שנה מהחיים
שלי.
כך
קרה שבין מיליון החסכים שהשנים האלו הותירו בי, קיים גם חוסר ידע בלתי סביר
באנגלית.
רבים
מכם מצקצקים ואומרים לעצמכם מה הבעיה להשלים וללמוד? יש לי בערך אלף תירוצים,
סליחה! התכוונתי סיבות למה זה לא קרה. אבל זה לטור נפרד. אתם יודעים מה? אעדכן
אתכם בקצרה: לא היה לי חשק. בגדול
אני מצליחה לשרוד את החיים האלה עם המון מזל ומינימום שכל, לא הימור שהייתי ממליצה
עליו לילד שהיה מתייעץ איתי היום על הטעם להשקיע בלימודים.
מאחר
ואני גרה בארץ ישראל ודוברת את שפת הקודש חשבתי שאוכל לצמצם את עוגמת הנפש הזו
למינימום האפשרי. לנסיעות לחו"ל, לקושי לקרוא מאמרים חדשניים על התפתחות המוח
האנושי במאה הנוכחית (חחח, זה כאילו אתם לא מכירים אותי בכלל) ומקסימום
לנשום עמוק כשמישהו מנסה להכתיב לי כתובת איי מייל ואומר לי: "נו, G כמו
גמל גדול". אבל איכשהו ככל שהשנים מתקדמות במקום תחבורה ציבורית של רחפנים ורובוטים שמטיילים פה ברחובות ההתפתחות הכי גדולה שעשינו היא ברצון
להיות
עם אחר. אולי מדובר רק עלי, על זקנים מעל גיל 75 ועל ילדים מתחת לגיל שנתיים ורבע
- השלב שהם עוד לא גילו את המחשב והסמארטפון. אבל אני לא לבד בחוסר הידע שלי
באנגלית. כך
שמאוד לא ברור לי למה פרסומות בטלויזיה מתחילות בצמד המילים: פיינל סייל או קרייזי
וויקאנד. ולמה חברת סוכנות ביטוח קטנה קוראת לעצמה טארגט ושמה לעצמה לוגו באנגלית
בלבד כאילו הם מבטחים את הרכב של דודי אמזלג ובמקביל את הבלורית של טראמפ. ולמה
משרד עו"ד מקומי קטן שוכר שרותיו של מעצב גרפי כדי שירקום לו לוגו מהאותיות
הראשונות של שמות המשפחה של השותפים באנגלית - כלומר זה אחלה אם מדובר על משרד
שמייצג את בעיית הפליטים במתקן חולות. מה
גורם לאנשים שקהל היעד שלהם הוא העם הנבחר של אלוהים בארץ הקודש לחשוב שבאנגלית זה
נשמע יותר טוב? ואני לא מדברת על כמות זניחה של עסקים.
אני עובדת כשנה וחצי במחלקת תביעות באוויס וכמות המכתבים שמגיעה אלי ממוסכים/עו"ד וסוכנויות ביטוח
אני עובדת כשנה וחצי במחלקת תביעות באוויס וכמות המכתבים שמגיעה אלי ממוסכים/עו"ד וסוכנויות ביטוח
שנושאת שמות ואותיות באנגלית בלבד מדהימה
אותי כל יום מחדש.
וכל
זה בלי להיכנס לכמות המילים באנגלית שאנחנו משרבבים בהיסח הדעת בכל שיחה, על כל
נושא.
מה
אומר: אליעזר בן יהודה איז מתהפך אין היז גרייב.
מה
קורה עם הקמפיין של לרכוש תוצרת ישראל? אפשר להרחיב את היריעה שלו טיפונת? אני
צריכה שמישהו יכסה את הנושא הטעון הזה.
