סמול טוק - סעמק לארג'

אחד ההישגים היותר מרשימים שלי בחיים (לא כולל את זה שאני עדיין מתקיימת ביחס למצבי הפיזי והנפשי) הוא היכולת להיכנס לסניף ארומה שקיים מתחת לעבודה שלי בכל יום בלי הצורך למלמל את הוראות ההפעלה שנחוצות כדי לא להרוס לי את הקפה הראשון של הבוקר.

או יותר מדויק שעלול להרוס לאנשים את החיים בגלל שהרסו לי את הקפה הראשון של הבוקר. 

בלי שיחות סרק ולא תמיד עם אמירת בוקר טוב המלווה בחיוך מאולץ.

בכל זאת זה שש בבוקר, רוב האוכלוסייה עוד מתאוששת מהלילה ואני לא מוכנה לצאת בהצהרות ולקחת אחריות על הזוהמה שהיום הזה עוד עלול לייצר.

  

הלוואי ויכולתי לצמצם ככה את כל כמות המלל חסר המשמעות והפואנטה שאני נאלצת לבצע וחמור יותר - להאזין לו ביום. 

מה שלומך? או - מה קורה? 

אלו שאלות שנפלטות לנו באופן כמעט בלתי רצוני בכל אינטראקציה עם אדם אחר, לרוב הן מלוות בהתקף חרדה קל שהתשובה חלילה תהיה משמעותית ולא צמד המילים "הכל בסדר" שקיימת סבירות גבוהה שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בלבד. 

לא שאני טוענת שאין מצב שהחיים של כולם הם הכל בסדר ורק שלי נעים בין הכל סביר להכל כאוס מוחלט. אבל אני טוענת שהרצון לענות בכנות על השאלה הזו ב99.9% מהמקרים הוא כמו הרצון לשאול אותה - קיים כמו פיית השיניים.

מפעם לפעם החשש מתממש ואתה מוצא את עצמך בעקבות אותו מה שלומך סתמי וחסר כוונות מוצף במידע שלא היה לך רצון להיחשף אליו. 

מה שגורם לתקשורת להימשך הרבה מעבר לזמן המוקפד שהקצבת לה.

וככל שהדקות נוקפות אתה מוצא את עצמך מהרהר אם הצד השני לא מפתח תלות מוגזמת בקשר הזה ומתלבט אם השיחה כוללת האצלת סמכות ואתה למעשה נדרש למצוא פתרון לפחות לחלק מהסוגיות שעומדות על הפרק.

היי אנשים!! אני לא פתרתי את הבעיות שלי בצורה מושלמת, אומנם ע"י הדחקה אבל זה לא הנושא כרגע!! כדי לזכות לבחוש בקטסטרופות של אחרים.

אני חייבת לבדוק אם במילון אבן שושן תחת המילה בקיצור מופיע הפירוש - אירוניה.

כי הבחנתי שככל שאדם ישזור בסיפור שלו יותר את המילה בקיצור, כך "המעשייה" שלו תהיה ארוכה יותר, עמוסה בפרטים לא משמעותיים, תטייל בסמטאות השעמום ואתה תזדקן משמעותית במהלכה.

בקיצור, (ששש!! נו, אני גם בן אדם).

הייתי בוחרת לכנסת את זה שהמצע שלו יהיה מבוסס על הוצאת הסמול טוק מחוץ לחוק.

אם אדם זר פונה אלי בתחנת האוטובוס כדי לספר לי את סיפורי הגבורה שלו מול האיחורים של הנהג, אם בקופת חולים יישב לידי מישהו ויקטר לי על הרופאה האיטית שלו ועל זה שרק בזמן ההמתנה אליה הוא קיבל מגוון חדש של מחלות, אם בארומה זו שבאה גם היא כל בוקר תאלץ אותי להשיב לה בוקר טוב, אני רוצה שתהיה לי את האופציה להשתמש באלימות ולצאת במשפט זכאית.

לכל שבעת החברים ומספר המכרים שקוראים את הבלוג:

די נו באמת, מה זה קשור אליכם??????

הייתי עונה.

אבל יש ניתוקים בקו כי אני בול במקום בלי קליטה.

ביי.

אגו וקלוריות - הם דומים יותר מכפי שחשבתם

יש שני סוגים של אנשים. אלה שמודים שהם מונעים מאגו ושקרנים.

אני שקרנית לשעבר. כלומר לא היו לי כוונות לשקר, באמת הייתי בטוחה שאין לי.

יצאתי מנקודת הנחה שאם גם ככה היו כל כך הרבה כשלים בייצור שלי, שכחו לתת לי את זה בדיוק כמו שלא זכרו גנים טובים, הגיון בריא וכו'.

וכל הזמן הזה טעיתי לחשוב שלפחות במשהו אחד אני יותר טובה מרובכם. 

שהרי אם אני סלחנית עד עולב, אם אני סופגת ומכילה כאילו אני פרסומת לתחבושת עם כנפיים ואם לוקח לי ארבע דקות לעבור מכעס להבנה של הצד השני (אני טוענת שיכולתי להיות אישה מוכה לתפארת אם מישהו רק היה רוצה אותי) אז זה אומר שאני נטולת אגו וכפרה עלי איזו מלכה אני!

אבל אז התברר לי שאגו זה כמו קלוריות.

הוא נמצא בכל דבר, גם אם אין לזה טעם טוב או הצדקה.

נתחיל מזה שכל מערכת יחסים שמסתיימת ולא משנה מה הרקע שלה. חברות, בני זוג, אתה וסדרה שראית בבינג'. 

סתאאאם נו, רק בדקתי ערנות.

הקושי הגדול ביותר הוא למעשה האגו הפגוע שמצווח בראש כאילו הוא נערה בהופעה של נועה קירל: איך הוא רוצה לחיות בלעדיי?!?!??! אהבתי אותו וקיבלתי כמו שהוא, עם כל המגרעות והחסרונות שלו.

אולי לך באמת יש פחות מגרעות, רק שהבולטת בהן היא שכשאת מתעצבנת את שרה נתניהו כשהעוזרת הולכת בלי להגיד לילה טוב. 

אגו מוחק כל מודעות עצמית ונותן לנו את הרושם, לפחות לזמן מוגבל שאנחנו יצירת מופת אלוהית (אלא אם כן גם אתכם הביאה חסידה כמו שאבא ואמא סיפרו לי).

גם להצליח להחזיק בקשרים מסוימים ותאמינו לי כי אני זו שכתבתי את הספר, יש בזה טונות של אגו. 

אם האיש כל כך בעייתי ואני נקודה שהוא מוכן לתחזק כבר שנים בעקביות בתוך החיים המורכבים שלו, אני בטח ממש קסם של דבר.

האגו בדיוק כמו השטן נמצא אף הוא בפרטים הקטנים.

כשאתה בקריזה בפקק על זה שמנסה להידחף ואתה מאחל לו חיי נצח - בתנאי שהנצח זה הצומת הבא, בויכוח עם קולגה כי ברור שיכולת לעשות הכל טוב יותר ביד קשורה, מהבית ותוך כדי זה שאתה מדקלם את ה א-ב מהסוף להתחלה.

בריב עם שכנים שאין לך ספק שהם מחזיקים מעל התקרה שלך מפעל קטן של גרירת רהיטים שהם ייבאו מסין במיוחד כדי לעצבן אותך, בעוד אתה וילדייך מרחפים מעל הרצפה כדי לא להעיק.

אז זהו.

מחקתי לפני כמה זמן מרשימת ה- אני הכי טובה ב:  ששמתי עם מגנט על המקרר את אגו.

ברשימה נשאר רק את שכנוע עצמי. אבל אין בעיה, כי זה סוגר לי פינה עם כל שאר האשליות שאני חיה בהן.

אפקט העדר - מוכנה לקבל אותו רק בלאפה

אני רוצה לדון במה שנקרא אפקט העדר.

לדון זה קצת מוגזם, כי אני כרגיל אדבר לעצמי, אענה לעצמי ואסכים איתי.

ואגב אני מודעת לכך שקיימת אפשרות שניסוח משפט הפתיחה עלול להטעות אתכם ולגרום לכם לחשוב שביקשתי את אישורכם לקיטור השבועי שלי.

אבל להזכירכם אתם מתארחים פה לרגע, אז תגידו תודה שאישרתי לכם כניסה וזהו.

אז ככה:

אם יש משהו שגורם לי להרגיש שקיים באישיות הכול כך נשית שלי חלק גברי קטנטן זה אפקט העדר.

הוא גורם לי לתחושה שמנסים לגזול ממני את החופש שלי וכתוצאה מכך אני הופכת גבר שנכנס לפאניקה בגלל חוסר רצון למחויבות. 

אם לא הלכתי כל החיים אחרי הזרם, הזרם לא יטפטף עלי מה לחשוב ויגיד לי שזה גשם.

ראשית אדון בסדרות כגון: משחקי הכס, שובר שורות סיפורה של שפחה וכו'.

אם אתה רוצה להרגיש קיים אתה לא רק חייב לראות אותם, אלא מחויב לחשוב ולומר שמדובר ביצירות מופת ושהחיים שלך מתחלקים לאירועים שוליים וחסרי חשיבות שהתרחשו לפני עלייתן לשידור ולמשברים הנפשיים שאתה חווה בין עונה לעונה. 

כשהגדרה לבין עונות אגב זה זמן הריון ממוצע של פילה.

מה שאומר שלי אישית אין יכולת לזכור לא רק איך הסתיימה העונה הקודמת, אלא על מה הסדרה באופן כללי.

ואין הרבה אמיצים שיצעקו: אבל המלך עירום!!

 ה מ ל ך - ה ו א - ע י ר ו ם!!! 

טוב אולי כי גם ככה כל הסדרות האלה מלאות בסקס ויהיה קשה לקהל הצופים לאבחן שמדובר באמירה מטאפורית.

לא אטען שאני צדיקה בסדום הזה שלכם, אבל אין ספק שאפקט העדר כולל בתוכו מלאי מכובד של חוסר כנות. זמרים כמו קרן פלס, רמי קליינשטיין והצמד סטטיק ובן אל (באדושם שאם לא הייתי מתביישת מהחתול, הייתי תולה פוסטר שלהם מעל המיטה - דמיינו פה את האימוגי' עם הלבבות במקום עיניים), מוציאים מאנשים אמירות ציניות ומרושעות כאילו שכשהם תקועים בפקק, מעבר לחיטוט באף הם לא מזמזמים את מתנות קטנות, מזילים דמעה על מותו בטרם עת של שמעון השכן ומענטזים בטודו בום.

אני נוטה לחשוב שאנשים יוצאים מנקודת הנחה שאם הרבה בני אדם מזלזלים בפומבי במישהו/משהו, אז בטח התנהלה איזו ועידה סודית של אנשי רוח ואושיות תרבות ואין ברירה אלא להתיישר עם מסקנות מבקרי המדינה.

נהרות ההספדים שמזרימים אנשים ברשתות חברתיות על מוות של סלבס מצחיקים אותי ממש.

זה כאילו מתנהלת תחרות מי ימהר לרשום את הטקסט הכי קיטשי, דרמטי ובעיקר כזה שמנותק מהגיון בריא.

הלכה לי הילדות כתב מישהו כשנפטר ספי ריבלין - אולי זה פחות קשור אליו ויותר לזה שאתה תכף בן 54.

הלכה לי היום ארץ ישראל כתב מישהו אחרי המוות של אריק איינשטיין - בטוחה שיש כמה ממפוני גוש קטיף שיחלקו על התאריך.

אנשים מסוגלים לכתוב על מוות של סלב שלא הכירו אישית מעולם בכאלה אמוציות, שיש מצב שזה מעמיד את 

המשפחה הקרובה במבוכה. 

אולי הוא היה חרא של בן אדם וזה מייצר להם סטנדרטים של צער שאין להם יכולת לייצר.

אני לא מוכנה להיות אחת מכם. אך בכל זאת חשוב לי לא להיות מנודה חברתית. אז כמעט חמש שנים אחרי 

שהסדרה הסתיימה, אני צופה עכשיו בשובר שורות.

אבל נדרתי נדר שרק הרב הראשי האשכנזי יכול לבטל, שאם שואלים אותי איך היא אני עונה שהיא ממוצעת, יבשושית וחסרת מעוף.

אה ונזכרתי. זו הזדמנות לצאת מהבלוג הקטן וחסר המשמעות הזה בקריאה נרגשת:

אנחנו בשנת 2018 והגיע הזמן שחברת תמי 4 תיקח אחריות ותעדכן את המונח "שיחות ברזייה."

כל מה שלא רציתם לדעת עליי ולא התכוונתם לשאול

חלק ניכר מחיי אני חשה כאמן חושים מעולה. אני מוכרת לציבור מאה אחוז של אשליה אופטית. 

או, מזל ששאלתם. אשמח להסביר! (אם אמרתי ששאלתם, שאלתם!!)

אני נראית צעירה ביחס לגילי המתקדם, רזה ממה שהמשקל מתעקש באופן תמוה להראות לי, מגוון המחלות שאגרתי בשיטתיות בשנים האחרונות לא ממש ניכרות עלי, אני מעיזה לכתוב פה כאילו יש לי מושג מה אני עושה. אני מתמודדת עם טונות של חסכים בידע. אין לי אפילו אנגלית בסיסית, אני סובלת מדיסלקציה שמטריפה אותי ולמרות כל אלה אנשים שמנהלים איתי שיחות עלולים לחשוב שיש לי תואר שני במדעי ההתנהגות, כשמלעשה סיימתי עם מערכת החינוך בסוף כיתה יא' ואני מסתובבת מאז בעולם נטולת תעודת בגרות ובלי שהנציחו אותי בספר מחזור בתמונה שבטוח היתה רודפת אותי עכשיו בקבוצת הפייסבוק: זכרונות מכושלראבק ועוד ועוד ועוד.... (למי שיש ברשותו זמן פנוי שיחזור אליי. אני אשמח להמשיך לפרט לו במשך שעה, שעה וחצי את ה"ועוד" הזה).

תוסיפו לכל אלו שאני טכנופובית ואני בטוחה שתגיעו למסקנה שזה שאני מצליחה להתנהל בעולם, לתחזק את עצמי באופן עצמאי ואני לא נטל על משלם המיסים זה סוג של נס.

למעשה אשמח אם מישהו מטעם הכנסיה ירים את הכפפה ויעביר מסר לאפיפיור שניתן להכריז עליי רשמית כעל קדושה.

זה תמיד היה ככה.

במודעה בעיתון שדרכה פניתי להתקבל לעבודה לפני 21 שנה (21 שנה אומרים לכם!! מודעות בעיתון זה היה ה-דבר, גם חתן חיפשו ככה), בדרישות התפקיד ציינו שיש צורך בבגרות מלאה ושתהיה עדיפות לאקדמאים. 

מאחר ובזמנו גם במודעות ליחסים דיסקרטיים בעיתון לאישה אלו היו דרישות הסטנדרט (אל תשאלו אותי איך אני יודעת! ניחוש!!) שלחתי קורות חיים. 

המראה החנוני (טרום קעקועים יש לציין) והתדמית ששידרתי גרמו להם לשאול את השאלה הלא נכונה. לא נשאלתי מה למדתי, כי לא היה להם ספק שלמדתי. אלא מתי אני מתכננת להמשיך ללמוד.

עניתי במבוכה שאין צפי לזה בשנים הקרובות (או הקרובות רחוקות. או הממש רחוקות, או בכלל).

במהלך השנים האחרונות למדתי המון על הטפשת האנושית. 

אחד החשובים שבהם היה שבסופו של דבר הכל עניין של נראות. 

אנשים משדרים מצוקה בעבודה כדי להימנע ממטלות נוספות, מערימים ניירות למקום בולט לעין שסבלם יהיה נחלת הכלל.

הם לא עושים לייקים כדי שלא תדעו שהם כל היום בפיד, מציגים בפייסבוק ובאינסטגרם מצג שווא של זוגיות מאושרת, פיות וחדי קרן כאילו החיים שלהם הם מינימום סרט של דיסני. 

והכל משדר אמינות של חבר כנסת בשנת בחירות.

קשה לי מאוד לייצר נראות במודע וששילמתי על כך מחיר לא קטן במהלך השנים. אבל לאחרונה הבנתי שאני מצליחה לייצר אותה היטב במקומות שאתם מחלטים עבורי מי אני. 

תזכירו לי שאני חייבת לכם.

אין עליי כרגע כלום, שכחתי את הארנק בבית. 

אז בהזדמנות.

אבל בכל מקרה: תווווווודה(: 

.