אפתח בזה שהטור הנוכחי אינו נכתב על מנת למתוח ביקורת אישית על אף אחד מחבריי/מכריי.
הוא מדבר עלי!!! עלי!! ברור שגם עליכם, כי אתם אותו חרא שלא יהיה לכם ספק - אבל הוא עלי.
הוא נרשם כי לפני זמן מה היתה לי הארה, שלמעשה כל מה שאני מעלה על הכתב ומפרסמת ברבים הופך למעין חוזה חד צדדי שלי עם המין האנושי.
כי דבריי עלולים לשמש כנגדי על כל מעידה. ואתם מכירים אותי, אני אייצר לכם שפע הזדמנויות.
משמע הבלוג מחייב אותי להמשיך להשתפר וללמוד להתנהג סביר פלוס (מעולם לא אמרתי שאני שאפתנית. סביר פלוס מספיק לי).
ואווו ספק אדיר אם הלחץ שאני מפעילה על עצמי להיות יותר טובה מרובכם שווה את תחביב הכתיבה הזה.
אבל עד שאשתעמם ממני או מכם, אני לא רואה פתרון אחר לכל מה שמתרוצץ לי בראש.
סדר העדיפויות שבו אדם מפזר את הכסף שברשותו הוא לגמרי עניינו האישי.
אם מישהו חש התרוממות רוח מרכישה של לגו לאספנים, או כל מוצר שיש עליו לוגו של מלחמת הכוכבים, או חמור מזה: משלם על מנוי לחדר כושר, או הולך להופעה של עומר אדם, זו זכותו המלאה.
הבעיה מתחילה כשההחלטות הפיננסיות שלו הופכות לנחלת הכלל, כשדרך ההתנהלות שלו סופה להיות מתורגמת ליכולת מילולית משובחת של תסכול בגלל מחסור בכסף ועוגמת נפש על מר גורלו.
אם נבדוק תצוגת גרף של ההוצאות שלי בשנה, רוב הסיכויים שאת הסעיף הכי גדול יגרוף נושא המתנות.
מחכה - תודיעו לי כשסיימתם להריץ את כל הבדיחות שאם הם שורדים אותי, ללא ספק מגיע להם.
סיימתם?
אחלה.
אז כמו שאמרתי, חלוקת מתנות היא ללא ספק במיקום לא הגיוני בסדר העדיפויות שלי. היא לא בפרופורציה ביחס למשכורת שלי או בהתחשב בזה ששום שוגר דדי לא חפץ בי כצעצוע פרטי שלו.
אני לא תוחמת את התחביב הזה לימי הולדת או לחגים ומועדים. אם עולה לי רעיון לרכוש לאדם משהו שברור לי שישמח אותו, או אני רוצה להכיר תודה למישהו, אין לי שום יכולת לרסן את הצורך וזה יצא לפועל גם אם יש לזה השלכות משמעותיות.
שאריות הכסף שלי (אחרי ההוצאות הסטנדרטיות שאלון גל היה מאשר) מושקעות במה שמוגדר אצלי כפק"מ אסונות. שמיועד למנוע ממני למכור כליה או איברים פנימיים אחרים במידה ומכשיר חשמלי מתקלקל בבית, אם החתול חולה או לזמן שאצטרך להזמין חריץ שמקיף אותו אינסטלטור (קחו שניה לבדיחה הזו, אותי היא ממש הצחיקה). מה שמשאיר לי סכום כסף מוגבל ביותר למימוש פנטזיות אישיות.
אני הראשונה להודות שלעיתים זה גובל בטיפשות וחוסר אחריות ובכל זאת, מאלף דברים שהייתי משנה בעצמי זה לא היה מופיע ברשימה.
הבעיה היא שלעיתים אני שוכחת שההתנהלות הזו, מונעת ממני את הזכות להסתובב עם מבט נוגה מול חלונות ראווה, עם עיניי כלבלב עזוב מול מודעות פרסום מפתות ולא רצוי שאומר משפטים של הומלס עני מאיזור התחנה המרכזית.
קיצר, סומכת עליכם.
מעתה, אם אתם תופסים אותי מתבכיינת בנושא כסף, תדפיסו את הטור הזה ותדביקו לי על המצח.
תודה.
