21.9 יום שישי - טיסה נחיתה והכושלראבק שביניהם.
כשאני אומרת לא משנה לי לאן נוסעים מה שתחליטו זה בסדר, אני לא תמיד חושבת בבהירות. לצאת לאיטליה כשאני שותה קפה רותח בלבד, בארץ שאפשר להיכנס למאסר בפועל על בקשה כזו ממלצר, זו לא החלטה נבונה. אבל אני פה בפיורה שסמוכה לסורנטו בוילה מוגזמת (עם נוף מטורף) שיכולה להכיל משפחה מרובת ילדים מבני ברק.
חווית שדה התעופה בחג בו יש יותר בני אדם שיוצאים מהארץ מאנשים שחיים בה, שודרגה לכניסת v.i.p בעזרת הגדלה של שקל תשעים, כשדייל (אמאאאא איזה חתיך!!!!) מעביר אותנו באלגנטיות בין נחיל אנשים כאילו אנחנו ביבי ושרה בדרך לביקור רישמי אצל פוטין. רבע שעה וסיימנו את כל התחנות לרבות את זו שכוללת את הבדיחות הסטנדרטיות על האם ארזנו לבד והופ אנחנו בדיוטי. אבל אלוהים נותן את טרמינל אחת, הגירסה הדיאטטית של טרמינל 3 לאנשים שמעריצים קניות ללא מע"מ. קיצר, ביליתי את הזמן צמודה לקפה חזק ורותח. נפרדת ביגון מהול בהתקף חרדה מהנוזל המהביל הזה.
נחתנו בנאפולי, שמתברר שמוגדרת ע"י ישראלים כ"עזה" של האיטלקים. עברנו בה בחטף וזה העלה בי את השאלה בכמה סימטאות הם הסתובבו בעזה ואם הם בטוחים שהם לא התבלבלו עם יפו.
עיכוב בטיסה זה לחלשים. אנחנו ביזבזנו שעתיים בשדה בביתן השכרת הרכב של אוויס, בעודי מנסה להבין אם הם קונים רכבים כדי להשכיר אותם, או בונים אותם במקום לפי דרישת הלקוח.
אין יותר פטריוטי מוייז שלנו בניכר ובעברית. מודה שהיה לי ספק לגבי ההבנה של הבחורה בוייז שכל הטיול שלנו תלוי בהצלחה שלה להתרכז בהוראות הנסיעה תוך כדי שאנחנו עושות קריוקי קארפול ולא סותמות את הפה.
אישית הייתי מרגישה יותר נוח אם הוייזית הייתה דוברת איטלקית, כדי שלא תבין את כמות הקללות שמכוונות אליה מדי פעם.
עוד דבר שלמדנו בנסיעה האינסופית מנאפולי לפיורה הוא שכל מיכסה ביוב שמונח על הכביש מנוצל על ידי האיטלקים להגדרה של כיכר. ובכלל עשה רושם שיש יותר כיכרות מכבישים ושחוקי תנועה הם בגדר המלצה בלבד.
עוד דבר שלמדנו בנסיעה האינסופית מנאפולי לפיורה הוא שכל מיכסה ביוב שמונח על הכביש מנוצל על ידי האיטלקים להגדרה של כיכר. ובכלל עשה רושם שיש יותר כיכרות מכבישים ושחוקי תנועה הם בגדר המלצה בלבד.
22.9 יום שבת - סורנטו.
כולם מדברים על הכבישים הצרים, אף אחד לא מדבר על זה שהמדרכה של האיטלקים באיזור הזה היא פס ההפרדה הלבן שמצוייר על הכביש. לא הייתי רוצה לעבוד בעמותת אור ירוק שלהם, אבל כתייר זה אחלה כי אתה מקבל טעימה קלה מחווית הנהיגה של הודו.
סורנטו מקסימה ונשבעת שהצצתי לראות אותה מבעד כל חנויות התיירים. נשבעת!!!! די לעצבן אותי. אוי איך אני מקנאה באנשים שחדוות הקניות לא קיימת בהם. סביר שגם אין להם חדוות חיים, אבל זה כנראה שווה את זה. בערב, האנשים המותשים והרעבים שהפכנו להיות, פגשו במסעדה של אנשים שחרטו על דגלם לתת שירות איטי ואדיש בכל מחיר. לא קראתם על זה בעיתון נכון? אז סתמו. כל הצדדים יצאו בחיים מהאירוע הזה.
מסקנה עד כה: חו"ל זה עבודך פרך. צריך להוציא מחוץ לחוק את ההגדרה של האירוע הזה כחופשה.
23.9 יום ראשון - יום הולדת!!! אה כן, גם האי קאפרי.
אתה גורם המון נחת ושמחה לאחרים כשאתה נמצא בחו"ל ביום הולדת שלך, כי אתה פוטר אותם מאחריות להעסיק אותך ביום הזה או לנהל איתך שיחות סרק מאולצות וחסרות משמעות. שטנו לאי קאפרי. היה מקסים אבל אני לא זוכרת ממנו כלום חוץ מכאבים ברגליים ואת זה שיש לי שעון של קאפרי מיום קודם, אחרי שהפרסומת בשדה התעופה עשתה לי ריגושים כאילו אני רוני דניאל לפני כניסה למלחמה עם סוריה.
הלכנו בלי סוף נראה לעין ב 78 או 100 מעלות בצל (מי דרמה קווין?!) ואיכשהו נוצרה אצלי אשליה שככל שאעלה להר יותר גבוה יהיה קריר יותר. היא התנפצה כשהבנתי שרק התקרבתי לשמש וקל יותר שאשרף בעודי בחיים. אה גם עליתי על רכבל שהגיע עד לעננים וגיליתי שלא משנה כמה תתכנן את המסע שלך, תשב על גוגל ותראה באון ליין את הזוית של הדלת ממנה אתה צריך להיכנס למקום, יבוא מישהו דקה לפני שבאת ויזיז את הדלת.
את החגיגה הרשמית עשיתי במסעדה מדהימה שהיתה בגודל של אולם אירועים ל 600-700 מוזמנים. זה היה מושלם והרגיש כאילו עשיתי את החתונה שלא תהיה לי וגם לא שילמתי על אף אחד. חבל שלא באתם! אבל אתם יכולים לשלוח שיק.
מסקנה: כולם אומרים שיש חתיכים באיטליה. זה בערך כל איש שלישי, אבל הם הרבה אנשים אז זה לא כזה מורגש.
24.9 יום שני - קניונים (נראה לכם שבטבע?! זה כאילו אתם לא מכירים אותי בכלל)
אל תגלגלו עיניים. כבר שלושה ימים אנחנו הולכות קילומטרים בחום ואני לא בן אדם בריא. זה לא קשור לקניות זה קשור למזגן והליכה במישור. אבל אנחנו כבר שם, מה אתם רוצים שנעשה כל היום?!?!
דבר ראשון התברר שלא קיימת איטלקיה מעל מידה 36. לא שזה לא הגיוני שהן מתחילות ככה ואז אחרי שנים של פחמימות הן הופכות למאמא איטלקיה של 120 קילו. אבל איפה המאמות קונות?! לשאלתכם: טוב נו, הכל זה עניין של רזון. כלומר רצון!!! קיצר, מצאתי ויצא שעוד שלושה ימים של טיול ונשאר לי כסף לפיצה אחת ושתי גלידות.
מסקנה נוספת: אני אכפיל באופן בלתי רצוני כל סכום שאראה בתקופה הקרובה בארבע.
25.9 יום שלישי - נאפולי.
מזג האויר פה יציב והגיוני כמו מצב רוח של נערה מתבגרת. קמנו לרוח שגרמה לביטול השייט במעבורת. אבל יש סיור אוכל בנאפולי וככל שמי שמכיר אותנו יודע שהאטרקציה הזו היא בחירה מאוד מוזרה לבנות שאינן מיטיבות לסת ואינן מיטיבות לכת, אנחנו חדורות מטרה אל מול איתני הטבע. אז מונית לרכב>מהרכב>לרכבת תחתית ובעזרת השם הכל יכול נחתנו ב"עזה" של אירופה. הבחורה הקסומה שערכה לנו את הסיור במקום מכירה והודפת את הטענה הזו של הישראלים בכל תוקף. אבל מה היא מבינה, אולי הבלונד שלה בשיער זה מפצצת זרחן. קיצר, אפקט העדר וטפשת אנושית הם אלו שקבעו את המטפורה הזו.
אה, ונשאר לי כסף רק לכדור גלידה בגביע פשוט שאינו כולל עיצוב בשוקולד וסוכריות צבעוניות.
מסקנה חדשה: לא בדקתי את הסטטיסטיקה הרשמית, אבל לדעתי מתקיימים פה שלושה יתושים רעבים על כל בן אדם.
26.9 יום רביעי - דרך אמלפי.
אחרי כמה ימים שכל מה שראיתי זה מים עד חשש שאני אחזור מכאן עם מים בריאות, נסענו בדרך אמלפי. לפני שיצאנו תהיתי כמה רושם הנוף הלכאורה בלתי מתחלף הזה אמור לעשות עליי בשלב הזה. אבל אז נזכרתי שאני חוזרת לנופי בת ים והחלטתי שעוד קצת נוף פסטורלי לא יזיק לי לפני שאני חוזרת לבהות באספלט ודודי שמש.
מדובר על נסיעה איטית וצפופה בכבישים שבתקופות ארוכות בחיי הייתי יותר רחבה מהם. אתם מכירים את זה שיש תאונה והיא הופכת לפקק כי כולם מאיטים או עומדים כדי להעיף מבט? אז אותו דבר בנוף עוצר נשימה ועצירות חפוזות בשולי הדרך כדי לבהות בתדהמה. צילמתי טונות של תמונות הזויות שכאילו נלקחו מתוך גלויה קנויה שעברה פוטושופ בידי אמן. אבל לסלון אני שוקלת תמונת קנבס ע נ ק י ת של סט העוגות שצילמתי בקונדיטוריה בעיירה מינורי. נו, כל אחד ומה שמרגיע אותו. אל תסתכלו עלי במבט שיפוטי.
מסקנה חדשה מהניילון: אל תבואו למסעדות/בתי קפה רעבים. כי הם חושבים שאתם יושבים רק כדי לצלם את הנוף לאינסטגרם וכי נשבר לכם הזין ללכת.
27.9 יום חמישי - מטרה.
אפתח בהתנצלות בפני אזרחי איטליה. אם אתם מוצאים שקיות גדולות קשורות באופן מוגזם אלו לא חלקי גופה, זה חמור מזה פי כמה. זה זבל שלא מויין כהלכה. אני לא אשמה שבארץ טרם מוסד מיחזור הזבל כמו במדינות מתוקנות. לנסות ללמד אותי בכמה ימים את רזי המיחזור המוקפד שלכם זה כמו ללמד אותי לסתום את הפה מידי פעם - בלתי מציאותי. אז עירבבנו הכל, סגרנו וזרקנו לפחים בודדים וכלליים שאיתרנו לאורך הדרך. הנה טיפ שלא אותר בשום קבוצת פייס. גאון אנחנו!!
נסענו למטרה. כלומר נסענו..... רגע עוד נסענו. שניה אנחנו עוד נוסעים... רגע... רגע... או קי. ארבע שעות ושתי עצירות לקפה (לא רותח) ואנחנו פה. אז מיד כשהגענו כדי להרגע מנסיעה הארוכה, עלינו על אוטובוס תיירים לעוד שעה וחצי. יש שם מערות שבני אדם חיו בתוכם עד שנות החמישים בלי מים, חשמל או ביוב מסודר.
יאללה גם כן, כל דבר הופך בחו"ל לאטרקציה. שנת 2018 ויש אצלנו בדואים שחיים ככה. היה חייב לנוח גם מנסיעה הזו, אז עלינו מיד לרכב כדי לנסוע 4 שעות חזרה.
יאללה גם כן, כל דבר הופך בחו"ל לאטרקציה. שנת 2018 ויש אצלנו בדואים שחיים ככה. היה חייב לנוח גם מנסיעה הזו, אז עלינו מיד לרכב כדי לנסוע 4 שעות חזרה.
מסקנה+הארה - אנשים בחו"ל נמצאים בפאזה אחרת שאין לה שום קשר למי שהם במציאות. זה מאפשר להם לעשות דברים שבארץ לא היית משכנע אותם לבצע גם אם חייהם היו תלויים בכך. הם הולכים קילומטרים, כשבארץ הם נוסעים גם כשמדובר על להגיע לקצה הרחוב, הם אוכלים דברים שהם מתעבים והם מבזבזים כסף על שטויות. נאמר, אם בארץ הם יחשבו אלף פעם לפני שירכשו לעצמם מגנט בצורת פותחן דקורטיבי מקושט בעלים בצבעי פסטל, פה הם יקנו שניים. גיבוי קריטי למקרה שאחד יפול מתחת למקרר.
מסקנה+שלא תגידו שלא אמרתי לכם - שימו כמה בנות ביחד ולא רק המחזור מסתכרן, גם הטימטום.
טור על איטליה דורש לגמרי מילה על הגלידות שכל מי שהיה פה חופר עליהם.
אז קחו מילה: תאכלו.
הייתי כותבת גם על הפסטות והפיצות אבל את זה אני אעשה אחרי שאמצא פסיכולוגית טובה ואפרוק אצלה את התסכול על החמישה שישה קילו שאיתם אני חוזרת לארץ זבת חלב ודבש.
אז קחו מילה: תאכלו.
הייתי כותבת גם על הפסטות והפיצות אבל את זה אני אעשה אחרי שאמצא פסיכולוגית טובה ואפרוק אצלה את התסכול על החמישה שישה קילו שאיתם אני חוזרת לארץ זבת חלב ודבש.
28.9 יום שישי - הבאנו שאאאאלום עליכם.
חווית נמל התעופה בנאפולי היתה בגדר הסביר. מה שאיפשר לי לבזבז את מעט הכסף שנשאר לי. כי מי רוצה לחזור לארץ עם איזה כמה יורו?! זה פחד אלוהים. זה יכול לגרום לי לסחרור מחשבתי שינוע בין - שישאר נו, אולי ניסע שוב בקרוב לבין - איזה באסה זה להפסיד בפריטה 10 אגורות על כול מאה יורו שרכשתי, אז הכי טוב לבזבז הכל.
הייתי יכולה לסכם את הטיול הזה כאחד המשובחים. מ- החברה, האוכל, הנופים ועד הוילה. אבל טעמתי פה פרינגלס פפריקה ממש חריף, ואחרי שהבנתי שאני לא זוכרת את החיים שלי לפני זה, לא מצאתי לרכוש כדי לקחת איתי. אז איטליה זה חרא של דבר ואין לכם מה לחפש שם. אומרת לכם, כלום לא חסר לנו בארץ. גם לנו יש נופים של ים, הרים וירוק של עצים. הכל יש לנו פה. פשוט סידרנו אותם ביחד בצורה טיפה פחות מוצלחת.
