הדאבל טיסות שלי בספטמבר היה מתיש. קיוויתי שזה יוציא לי את החשק קצת מכל הקונספט הזה של חו"ל.
אבל לא. יומיים אחרי שהייתי בבית כבר הייתי מוכנה לגמרי לפעם הבאה.
והפעם הבאה הגיעה.
אני בדרך לאתונה והידד!! הפעם אני לא המבוגר האחראי. אני נוסעת שוב עם דודה שלי ועם חברה שלקחה (או שהלבשתי עליה, לא ממש זוכרת כרגע) את האחריות לאירוע הזה.
תכנון הטיול אצלי לרוב מתחיל ומסתיים בהצטרפות לקבוצות פייס בנושא וקריאה בגוגל בעיקר על מזג האוויר.
אני פשוט מגיעה, מביטה מסביב ומאלתרת – קיצר, חאפרית.
למה אלוהים ברא מוניות וישראלים בכל מקום, אם לא כדי שנשתמש בהם?
יום חמישי 22.12.2022 - וייב טוב, הכל טוב.
באתי לטיול הזה בוייב טוב והוייב מיד היה טוב אלי בחזרה. כרגיל שירות הוי איי פי בכניסה לנמל היה מעולה, טרמפ על קלנועית (קוראים לזה באגי, אבל קלנועית יותר מייצגת את השלב שאני נמצאת בו בחיים) עד לדיוטי שהיה נטול תורים, טיסה בזמן בלי תור בהחתמת דרכונים, נהג שחיכה לנו עם שלט ורכב מפואר. קיצר, אני מקווה שאלוהים לא מפרגן לי לפני שהוא מנחית עליי כאפה.
*הערת ביניים - הכאפה הראשונה הגיעה בדמות משקולות ומשקל שהוצבו בפינת החדר במלון.
*הערת ביניים 2 - לא הבנתי.
* הערת ביניים 3 - ממש לא הבנתי. שימו לי שלט: כאן גרה בכייף שמנה לכמה ימים וזהו.
לפני שהגעתי לפה אנשים הורידו לי ציפיות. אמרו לי שזה סטייל יפו פינת עזה.
מה?!?!?!?!?!?!?!!?!?
המקום מקסים ממש. תשאלו את 4858686 הישראלים שיש פה כרגע (אההההה בגלל זה יפו, כי כל ישראל פה!!)
אין ספור סמטאות עם דברי אמנות, תבלינים, מסעדות. קסם של ממש. מזג האוויר מושלם. סוף דצמבר ויש פה שמש. אישית הייתי מעדיפה מינוס ארבע מעלות ושלג אבל קיבלתי התחממות גלובלית ואני עובדת עם מה שיש.
התחלנו מהר מאוד לבזבז את הכסף, כדי שלא יכביד לנו על הארנק. באתי עם מטרה לחסוך כמה שיותר בהוצאות. הרי יש לי עוד נסיעות ברקע. שכנעתי את עצמי שגם תכלס לא חסר לי כלום, השופינג המטורף של מדריד עוד טרי ו.... זה החזיק שעה. אני חושבת שבייחס אליי זה אחלה.
לקראת הערב נדלקו אורות חג המולד בכיכר. כריסמס בחו"ל זה ה- דבר. תמיד חיכיתי לזה והפעם הראשונה שלי היתה דקה לפני הקורונה בברלין. אני מודה שאחרי שנים של צפיה בסדרות אמריקאיות היה קשה לעמוד בציפיות שלי. זה נחמד, זה מקושט לאיזה מטר פה מטר שם, אבל אני רוצה עומסססססססססס. אני רוצה כל סמטימטר מואר ומקושט.
ואיך אומרים: תיזהרי מהחלומות שלך. הגענו בלילה לבית קפה פסיכי, שסביבו היה עומס מטורף של אורות וקישוטים, שהעין לא יכולה היתה להכיל את מה שקורה. פשוט הזיה מטורפת ומהפנטת. אבל זה ברמה שאי אפשר לקלוט את כמות הדמויות והאירועים שמתרחשים בכמה מטרים לכל צד.
עומס האנשים פה סביר לעומת טראומת מדריד אבל בואו נאמר שהתחכחתי בכמה אנשים על בסיס של הטרדה מינית.
את הערב סיימנו במסעדה חביבה עם אוכל אותנטי מעולה. ואגב אם מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שיכול להגיד ליוונים שדי עם הלימון בכל דבר זה ממש יעזור לי.
יום שישי 23.12.2022 - רחפת, ההיית או חלמתי חלום.
את הבוקר פתחנו בארוחה בגג המלון עם נוף מקסים אל העיר. המלצר שהושיב אותנו, הסביר לכל אחת מאיתנו לפחות פעמיים-שלוש, שהוא נתן לנו את המקום הטוב ביותר בחדר. רק עכשיו כשאני כותבת, עולה לי מחשבה שאולי זה היה רמז לזה שהוא רצה טיפ. קח טיפ חביבי: אני לא טובה ברמזים. אולי ב 2078 מישהו יקלוט שצריך לעשות את ארוחת הבוקר הזו בערב. מי רוצה נקניק עם ביצה ובייקון ב 8:00 בבוקר? תנו לי את זה בשמונה בערב ותצטרכו לעשות ריפיל כל רבע שעה (אה, הבנתי למה לא).
אחרי שעבדתי למוות אתמול בלילה כשחזרנו והמשכתי היום בבוקר (וכל זה לעבודה שאני עוזבת עוד פחות מחודש) מצאתי את עצמי אומרת את המשפט: מעולה. סיימתי הכל ומחר שבת ולא תיכנס לי עבודה נוספת, אני אוכל לנוח.
חייבת לבדוק האם התורים לפסיכיאטר התקצרו מאז הבלאגן של הקורונה.
לקחנו מעבורת לאגינה. הסתובבנו בסביבות הנמל. אם אתם חושבים שבארץ טרנד הפיסטוק תפס יותר מדי, אל תבואו.
יש אותם בחמאה, מסוכרים, עם קרמל מלוח, מקולפים ועוד. באקט קלישאתי הנדרש לנוכח הנוף, הורדנו נעליים והלכנו קצת לאורך החוף. תענוג. כלומר אם נשים בצד את הרגע שבו הייתי צריכה להעלות את הגודל שלי בקפיצה מעל גדר כדי לקפץ חזרה, ואת אפקט ניקוי הרגל מכל העלים שתפסו עליה טרמפ ולא ירדו.
את הדרך חזור עשינו ברחפת. זה אחד הדברים המשעשעים שראיתי מזה זמן. עלינו לדגם מדוייק של מטוס. הכיסאות, המגשים, עיצוב הפנים הוא העתק אחד לאחד למטוס. היא שטה מהר יותר ומגיעה בערך בחצי מהזמן של המעבורת (עולה יותר מכפול) וזו היתה חוויה מרנינה. מה שהרג אותה קצת היה זה שהבעלים של החברה סיני ככל הנראה, וצריך משום מה להיות בה עם מסכות.
ואואוו ממש נדרשת פה הערת ביניים נוספת: למהההההההה??? למה מסכה????? לא הבנתי!!!!!!
חזרנו והסתובבנו עוד קצת באיזור המלון (שממוקם באופן מושלם באמצע המדרחוב) זרם האנשים בערב היה מעט מעיק ומה שהופך את זה בעייתי יותר, זה שכולם ישראלים, כי אם מישהו שבא מולי ולא סוטה ימינה או שמאלה אלא בוחר לעבור דרכי, פשוט מחליט לבדוק אם הוא מדמיין אותי ואפשר להמשיך ללכת דרכי הלאה, עלול להיפלט לי (כהרגלי בקודש) סעעעעעעמק יא בן של זו$%ה, וזה יכול להפוך למלחמת עולם. בארץ נדקרים על פחות מזה.
את הערב סיימנו בבית הקפה המוגזם באורות וקישוטים שראינו אתמול. אם שואלים אותי, אותו בית קפה הוא זה שגורם למשבר האנרגיה האירופאי. זה פסיכי מבפנים כמו מבחוץ. עצי אשוח, נברשות, המון בובות. עשינו להם בדיקת אבק של רס"ר - עברו. (אל תגלגלו עיניים זה ממש נדרש, מוכנה להתערב שזה מצויין בכל ביקורת שניה בגוגל)
יום שבת 24.12.2022 - יום הביס המושלם הבינלאומי.
עבדתי גם היום בבוקר. יש מצב שבסוף, האשפוז שלי יהיה בכפיה, אבל יאמר לזכותי שאני ערה מחמש בבוקר וזה היה ממש בקטנה כדי להעביר את הזמן.
תוך כדי שיטוט בסימטאות עלה לנו רעיון שמאחר וערב חג היום ואנחנו כאן נסחפות אל תוך האירוע הזה, נעשה את זה כמו שצריך. נרכוש עץ קטן שנקשט, נקנה מתנות קטנות אחת לשניה ונפתח אותן מחר בבוקר.
נו, יותר מדי סדרות אמריקאיות קיצר.
אגב, לדעתי, כל הדיון הזה נעשה כדי להסיח את דעתי מזה שאני הולכת בעלייה, ואולי גם ההסכמה שלי היתה קשורה לזה שלא היה לי אוויר או מוח. כשאני רואה ברשתות החברתיות איך אנחנו גונבים באלגנטיות חיים (חגים) של עמים אחרים, זה משעשע אותי. ואני חייבת להודות שלא הצלחתי לגבש עמדה בעניין (לרוב אני לא מצליחה לגבש על שום עניין). מצד אחד זה נראה לי פאתטי ומוזר. מצד שני החיים הם שיט של דבר. וכל דבר שגורם לאנשים קצת נחת הוא מופלא בעיניי. אז למה לא בעצם?
יש עץ קטן וחמוד עם קישוטים. אנחנו לנות בשלושה חדרים נפרדים, והעץ אצלי בחדר. מזל שזה היה ברור מאליו, אחרת מישהי פה היתה מקבלת פיסקה לא מחמיאה בבלוג, אבל הן מכירות אותי היטב.
את הקניון שחיפשנו לא מצאנו, אז לקחנו מונית לסניף ג'מבו כדי לגלות שממש אין מה לחפש שם. החלטנו לבדוק אם יש חנות צעצועים בקניון אתונה וגילינו שיש, אבל יש שם גם בערך כ - 568686 איש.
כדי שיהיה לנו קצת יותר מעניין ומאתגר, חברתי למסע בחרה לשכוח את האייפון שלה בשרותים ולקלוט אחרי 20 דקות שהיא איבדה אותו. היא איבדה אותו לכמה דקות ואני איבדתי חמש שנים מהחיים שלי בעקבות האירוע הזה. הטלפון הושאר על ידי האישה שמצאה אותו במודיעין של הקניון. פשוט לא יאומן. נס חנוכהההההההההההההההההה.
בצד הטוב בעניין, זאת חברה שלא יכולה לצחוק על שום טימטום שאני מייצרת עד שלהיי 2027.
אחרי שחרשנו את הקניון מכל עבר, ואחרי שקיבלתי תזכורת שיש לי כוח על לא לזכור אף פעם מאיזה קומה היציאה החוצה, הצלחנו למצוא את הדרך, חזרנו ופרקנו סחורה במלון.
מחוץ למלון יש בית קפה מקסים עם טונות של פרחים והתיישבנו בו לארוחת צהריים. אכלתי את הקלאב סנדוויץ' הטוב בחיי.
המשכנו לשוטט ולרכוש, והתיישבנו לארוחת ערב, שגם היא היתה טעימה בצורה קיצונית. הזמנו מאפה גבינה מטוגן, שהיה לא פחות ממושלם.
האוכל פה גורם לי קצת להבין את כל הדיבור בתוכניות ריאליטי של בישול (כן, אני רואה את כל הבולשיט הזה, סתמו). יש פה רגעים שאני מבינה למה הכוונה כשהם מדברים על הביס המושלם ועל הטעמים שמגיעים אלייך בדיליי.
חזרנו לחדר להתאושש ולעצב את העץ ו.... לא תאמינו מי בלייניות??!! אנחנוווווווו יצאנו שוב וישבנו בבר. שתיתי לראשונה קפמרי ובלאדי מרי שעשו לי שמח בראש לכמה דקות, ושוב אכלנו קינוח מקומי שהיה לא פחות ממושלם (או שסתם הייתי שיכורה? לעולם לא נדע). חזרנו אחרי חצות ולדעתי נרדמתי כבר ברחוב.
* הערת ביניים 5 (אין לי כוח לספור אותם באמת, אז לתשומת לבכם אני סתם מחרטטת): יש פה ספרי קריאה למכירה תחת כל פיצוציה ועץ רענן. לא הבנתי. מה, הם עד כדי כך תולעי ספרים? או שפשוט הם לא שמעו על נטפליקס?
יום ראשון 25.12.2022 - חג שמח למי שחוגג (אנייייייייייייייייי)
בבוקר, המלצר (ההוא שחושב שאני מבינה רמזים וקצת מקריפ אותי להנאתו) סיפר לנו שיש היום ארוחת צהריים חגיגית של שף לכבוד החג. החלטנו לשנות קצת תוכניות ולהתייצב במלון בצהריים. ככל שאני מאותגרת משקל, אוכל בטיולים הוא ממש פרט שולי אצלי. אני בדרך כלל על ארוחה אחת ביום ואיזו עוגה בבוקר. ופה, באופן מוזר, אני מוצאת את עצמי מטיילת לפי זמניי ארוחות ומקומות שאני רוצה לאכול בהם.
אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לראות את החלפת המשמרות בבניין העירייה.
* הערת ביניים 6: ממש לא הבנתי.
לכבוד החג ,עומדים השומרים במדים לבנים (עם פונפון בנעליים) מרימים רגליים, מכופפים אותם, מעבירים אותם בחראקות על הרצפה. עומד שם מישהו במדי צבא, בודק כמו רס"ר את המדים שלהם ומדבר איתם (גם צועק על האויר)
מסקרן אותי רק מי עשה את הכוריאוגרפיה שלהם - סוס?
משם הלכנו לסיור בשכונה בשם פלאקה, קסם של דבר. כמעט לא שמתי לב שאני הולכת בעלייה ... ועלייה... והולכת ועוד דקה מתה. אחרי התרעננות עם התחביב החדש שלי, קפה לאטה מוקצף (לא הבנתי איך לעזאזל מגיעים למרקם הזה), המשכנו לשכונת פסירי לראות גרפיטי - קיצר, אירגנו לי תרבות יום א'. הכי קרוב שאפשר לראות אותי בוהה באמנות.
אה, אם היה למישהו ספק, אנחנו כבר מזה כמה שעות סוחבות רכוש בתיקי הגב שלנו. אני לא רוצה שיחשדו בי בחוסר צניעות, אבל חשוב לי שתדעו שאנחנו סה"כ מבצעות מעשה פילנטרופי בתמורה לסחורות שונות מתושבי המקום.
חזרנו למלון לארוחת הצהריים. לא זיהיתי את חדר האוכל, הגג נפתח לגמרי ומצאנו את עצמנו במרפסת מקסימה וכרגיל עם אוכל שתואם את הציפיות.
עד כה ספרתי הרבה כמעטים. כמעט איבדנו טלפון, כמעט שברנו טלפון, כל אחת כמעט מעדה איזה 4 פעמים על המדרכות הבלתי אפשריות האלה. אם הכמעטים האלה לא ייגמרו באסון - זה נס חנוכה נוסף.
אני מקווה שחנוכה זה כמו דג זהב. נראה לי שאנחנו נצטרך פה גם את נס מספר שלוש.
בארה"ב כרגע יש מקומות עם מינוס 56 מעלות, ישראל טובעת ופה אני מסתובבת מיום חמישי בלי מעיל אפילו. סוף דצמבר. זהו, רק מציינת עובדות. עוד עובדה שאי אפשר להתכחש אליה, היא ששום ישראלי לא יכול לרכוש פה מוצרים בסופר בלי נאום של חמש דקות על ההבדלים במחיר.
אחרי מנוחה קלה במלון וסידור ראשוני של המזוודות יצאנו לבר מיוחד, שהומלץ על ידי חבר לא פחות מיוחד.
מדובר על בר (MOMIX) שעושה בין היתר קוקטיילים מולקולריים. הנחנו שיהיה עמוס ומייגע אז החלטנו ללכת יחסית מוקדם. עמוס בחוץ ולא הצלחנו להזמין מונית. התחלנו ללכת לכיוון בדרך מוזרה במקצת. שפת המדרכה כאן גבוהה באופן דבילי מהכביש. המדרכות עקומות ושבורות, וההליכה פה מסורבלת. משום מה כשהעליתי את הרעיון שאני צריכה "סולם גנבים" כדי לעבור את הכבישים לא היתה אף מתנדבת. אבל הגענו בשלום, ואלוהיי הבדידות דאג לנו לפאב ענק וריק לגמרי. מה אומר? זו היתה חוויה על חושית. ידעתי שמדובר על שואו ושהדברים יצטלמו טוב, אבל לא הימרתי שיהיה לי טעים. אני שותה מידי פעם אבל צריכה שזה לא יהיה חזק מדי.
קיצר, כל האירוע הפוטוגני הזה היה מושלם. דברים ריחפו באוויר, התפוצצו לנו בפה והיה טעיייייים.
ובדקתי, זה אכן מצטלם טוב.
גיליתי היום שליוונים יש קללה אחת שהיא למעשה מרכזת את כל העויינות שבני אדם חשים כלפי החיים עצמם - מאלקה.
באמא שלכם?! יש לי 1,000 קללות שמתפרסות על 3,000 מילים וגם זה לא מספיק לי.
מהבר הלכנו לאכול גירוס - כי 48576 קלוריות מאלכוהול, עדיין, כפי הנראה לא מספיקות כדי לסיים את היום הארוך הזה.
דקה לפני עילפון חושים חילקנו את המתנות שרכשנו אחת לשניה לחג וזהו. אני כל כך עייפה שאני לא סגורה אם אני כותבת או שאני חולמת שאני כותבת על זה.
יום שני 26.12.2022 - הבאנו שלום (רק לא בין חילונים לדתיים, או ערבים ויהודים, או קרניבורים וטבעוניים) עליכם
החג עדיין בעיצומו והרבה דברים סגורים כאן. הבוקר הוקדש לפרידה איטית מהמקום ומהאוכל. שתי הבנות שאיתי, מדי פעם הורסות לי את החוויה עם זה שהן מציינות בפניי עובדות שהמוח שלי מצליח לבלום:
- את לא שומעת את הצחוק שלה?!?!
- לא. אה כן!!! הבנתי. כמה רעש היא עושה. אולי בדיחת שואה תעזור?
- זה לא מוזר שבכל צד של נעל הבית יש ציור שונה?! -
- זה לא היה לי מוזר עד שאמרת לי!!!!
- אייף הילדים למעלה צורחים.
- ילדים?!?! אהההה. יש שם ילדיםםםם
קיצר, אין לי הפרעת קשב, אבל יש לי הפרעת אנשים שגורמים לי לחוש את הסבל שלהם ברגעים שהמוח שלי עושה עבודת הדחקה יוצאת מהכלל.
אכלנו צהריים בסניף המקור של מסעדת גרקו (או שאולי אנחנו המקור? לא נבדק מחקרית)
עשינו צ'ק אין והמתנו לנהג שאיחר דרמטית, וכשנחת במלון התברר שהוא כבר היה, לקח חבורת ישראלים אחרת בטעות וחזר. שלוות הנפש של היוונים מעוררת התפעלות. זה שהוא ידע שהוא איחר ושיש פקקים, לא מנע בעדו לנסוע בזהירות, סבלנות
ו א י ט י ו ת.
ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, אמר חכם שהוא לא אני, ואכן היה קשה אבל חזרנו - לא לפני שפשטנו על הדיוטי המקומי.
זהו. נחתנו בשלום (אחרי שהמטוס הטריד מינית ענן שהתעצבן וניסה להוריד אותנו) ועכשיו אפשר להגיד שכל הכמעטים שספרתי: 13 מעידות, 1 טלפון שסבל מאמא מזניחה ואותר, טלפון שנפל לפחות שלוש פעמים. אנחנו ללא ספק נס חנוכה גלוי.
מדהים שעברנו את זה בלי נזק ממשי.
ואסיים בתודות לחברותיי למסע שהיו זורמות, מצחיקות ופתוחות לחוויות חדשות.
תודה ענקית על טיול לא פחות ממושלם.
