יש מצב שמישהי שחשבה במשך שנים שאני בעלת יכולות ממוצעות ביום סביר, שינתה דעתה לגביי תוך כדי שהיא מגלה שהטירוף שמתרוצץ לי בראש, תואם באופן מטריד את המחשבות שלה.
(יש מצב מלשון מסייגת, מלשון אולי, מלשון אף פעם אין לדעת, מלשון מה זה משנה, אם זה מה שאני חושבת זה חייב להיות נכון).
זו הייתה יכולה להיות שורה מעולה בקורות חיים שלי, כי ברור לכם שזה נדיר שזה קורה.
רק שאותה אחת היא זו שאחראית על זה שאני לא צופה בהם שימוש בזמן הקרוב, מאחר והיא זו שמשלמת לי את המשכורת.
ככה זה כשהחיים שלך הם בדיחה פרטית של אלוהים. גם כשאני יעילה, זה לא באמת עוזר לי.
לדעתי אנחנו מסתכלים בקנקן ולא במה שיש בתוכו, לא מהפחד שנגלה שהמים עכורים יותר מכפי שחשבנו. אלא מהאימה שנבין שטעינו והתוכן דווקא ממש אחלה. ואז לך תשנה דעה שגיבשת בהשקעה שנמשכה דקה ושש שניות, ביום שפגשת מישהו לראשונה. החיים קצרים, אין לנו זמן לזה.
דעות זה כמו לאהוד קבוצת כדורגל. לא משנים עד המוות.
בשנים האחרונות האובססיה לרשתות חברתיות הפכה רבים מאיתנו לפילוסופים, הוגי דעות ובעלי ידע במספר רחב של תחומים.
מה שמוביל אותנו לחוש רצון עז לחלוק את עושר האינטליגנציה שלנו עם אחרים. לא כדי לפאר את עצמנו חלילה, אלא משום שטובת הכלל עומדת לנגד עינינו.
ומה הדרך הטובה ביותר אם לא לכתוב מניפסט בפייסבוק/טוויטר? (או את הבלוג הזה, הבנתי את הרמז, אני פשוט מתעלמת).
הבעיה היא שכשאנחנו כותבים אנחנו שוכחים שקהל היעד הוא לא תמונות הפרופיל הדוממות שרצות לנו בקצה של הפיד, אלא אנשים שגם בהם אלוהים נגע והעמיס עליהם אינטליגנציה, ידע ובעיקר המון דעות.
אז כמי שמפזרת את הדעות הנרגנות שלה כבר תקופה, אין לי ברירה אלא לכתוב שאני מצליחה להבין את הצורך האנושי המיותר והמטופש הזה. מה שאני מוצאת את עצמי נפעמת לגביו הוא כמות האנרגיה שאנשים ישקיעו בניסיון להוכיח אדם על טעותו הבלתי נסבלת אל מול מחשבתם העמוקה, המדוייקת ומעוררת ההשראה. הם מגיבים על גבי הפיד, לעיתים במילים בוטות או סתם מגוחכות כשכל "השכנים" צופים מהצד ומחככים ידיים בהנאה מהולה בזילזול אל מול ההצגה שנקלעו אליה.
תקראו לי פסימית (כבר מזמן רציתי להכניס את זה כשם נוסף בת.ז), אבל אני מאוד מפקפקת באופציה שאי שם יושב מישהו, קורא וחושב לעצמו יווווווווווווווווו נכון!!!! יעקב כל כך צודק. באמת לא כל הערבים אותו דבר. אולי ממש כדאי לתת להם את ירושלים.
אי אפשר לשנות דעות של אנשים.
אבל אפשר להתיש אותם בצורה כזו, שהם יאמרו כל מה שאתה רוצה כולל וידוי על רצח תאיר ראדה, רק כדי שתסתום כבר.
ניתן גם להכריז על ניצחונך במידה והצד השני התחיל למלמל תוך כדי בכי חרישי משפטים כגון: לכל מטבע יש שני צדדים, לא הכל זה שחור ולבן וכו'.
ואווו עולה לי עכשיו משהו שדורש לא פחות מסטיקר על כל פגוש של רכב.
אז : (C) כל הזכויות שמורות!!!
המונוגמיה היחידה שהאדם יכול לתחזק, היא עם הדעות שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה