נראה לי שאני לא טיפוס נוסטלגי.
אולי זה קשור לזה שכל מה שהתקיים שעה אחורה מנקודת הזמן שאני נמצאת בה, לא מצלצל לי מוכר. כלומר אני יודעת בגדול שהתקיימתי בזמן החיים הזה, אבל לא זוכרת מה התרחש בו.
בשל כך יש לי יכולת להכיל נוסטלגיה רק כשהיא מגובה בכתב, בתמונות ואם זה מישהו אחר שמדבר על העבר, רצוי גם יד ימין על ספר תנך - שיישבע קודם.
שהרי סיפורים במהלך השנים מקבלים תפניות בעלילה, עלילות משנה, דמויות שיש ספק בקיומם ובגדול זה בול הסיפור הנכון שקרה, אבל למישהו אחר.
אני נשבעת (כן נו, עם תנך) שיש תקופות שכל כך מחוקות אצלי, שסמים הם ההסבר ההגיוני היחיד.
אבל ברור לי שכמו שיש קוד לבוש לכניסה לארועים מסויימים, בטוח יש לחברה שמעשנים קוד הצטרפות ובחיים לא הייתי עוברת את הסלקציה.
אם זה לא בגלל סמים, אני נוטה לחשוב שהסיבה היא שלא היה לי מאוד טוב או ממש רע בחלקים גדולים מחיי. כי אתה זוכר בעיקר טראומות או אושר מוגזם.
זה גם מסתדר עם האדם הממוצע שיצא ממני.
בגדול הנוסחה של רגע נוסטלגי שאתה חולק עם מישהו אחר היא: הדברים שאתה זוכר+מה שאתה מוסיף כמחווה של רצון טוב לסיפור המקורי+מצב הרוח הנתון שלך באותו רגע+התחשבות בנטיות האובדניות של האדם שמולך לפני שאתה מחליט על אורך הסיפור.
יש לי ארון מלא במזכרות ופתקים ששמרתי. עושה רושם שכל נייר שלא היה לי חשק כנערה לקום ולשים בפח
מתוקף היותי פרזיטית, נשמר.
בטח אז חשבתי שזו תהיה ירושה מקסימה לילדיי העתידיים. עכשיו כשהעתיד שלי הוא כותרת בעיתון של: גופתה התגלתה שלושה ימים אחרי שנאכלה ע"י החתול, זה נראה לי פחות פרקטי כל מלכודת האש הזו שאני מחזיקה בבית כבר שנים.
אולי אתם מכירים סביבכם טיפוסים נוסטלגים. כאלה שאוהבים להפליג (כלומר לחפור) בנפלאות העבר.
אבל אף אחד מהם לא מתקרב לאמריקאים, שהחזירו לטלויזיה שלהם כל סידרה משנות השמונים והתשעים.
אם מישהו היה באמת ממציא מכונת זמן, היא היתה צריכה לקחת ציפרלקס כדי לצאת מחוסר הוודאות שהיא
נמצאת בו.
רגע, אני עשיתי את זה?! אבל כתבתי 2021?!?
מה צער גידול בנות ומקגייוור מה?!?!?!?.
תכלס כל הבלוג הזה מיועד לפעם.
שאוכל עוד שנים (אם חייזרים לא ישתלטו עלינו ועל האינטרנט) להסתכל על הדברים, על הדעות שהבעתי פה ולומר לעצמי במבט מצועף אפוף נוסטלגיה: יווווווו תמיד הייתי בלתי נסבלת!?!?!
איזה קטע. זכרתי שסתם הייתי מעצבנת לייט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה