והסטיגמה הזו היא אני

אני יודעת שטכנית ההצהרה הזו תראה לכם מוטלת בספק. אבל יש מצב שקודם יצרו אותי ואז סביבי בנו את כל הסטיגמות והבדיחות על נשים.

כלומר אין לי רישיון, אז חסכתי את הבדיחות על נהיגה וחניה ברוורס ואין לי זוגיות, אז זו עוד קטגוריה מבוזבזת וממש חבל כי אין ספק שיכולתי לאמלל גבר בצורה מושלמת.

השם של הבלוג רונית החפרנית הייתה החלטה הרבה יותר קלה מלהחליט שאני בכלל מסוגלת לכתוב משהו.
ביחס לחיים השלווים שאני מנהלת, בין עבודה לצפייה בנטפליקס ולאיזה שבעה חברים שהשארתי לי למזכרת מהתקופה שחיי היו מלאים במפגשים חברתיים וסבלנות כלפי המין האנושי, אני מצליחה לייצר אין ספור סיפורים וחוויות שאם לא הייתי יודעת שהם קרו, הייתי בטוחה שאני משקרת לי.

וכל דבר שמתרחש הוא קרקע פורייה להמון המון מילים.
ובכלל נהלו איתי דיון ואני שם. אם אין לי דעה אני אאמץ לי אחת לאיזה חמש דקות ואם אין לי מושג על מה אני מדברת אני אבין אחר כך. לא כולם חייבים לדעת הכול. בשביל זה מישהו טרח והמציא את גוגל.

(בשביל זה ובגלל שהוא רצה להיות מיליונר).

אני יודעת שיש מצב שאתם קוראים את הבלוג ובטוחים שאני מכילה הומור וטימטום בלבד, אבל הרצינות התהומית שלי מול היכולת לצחוק מהכול ועל הכול, דורשת לא פחות מתחקיר בעובדה או ראיון עומק אצל אמנון לוי.

אני היסטרית וכל דבר מערער אותי. אם יש ג'וק בבית אני בוהה בו בפאניקה ומתבאסת מזה שצריך להתחיל לארוז חפצים ולעבור לגור במקום אחר, אם משהו שהתרחש לא עומד בציפיות שלי, חיי עוברים לנגד עיניי בהילוך איטי ואם מתקלקל לי מכשיר חשמלי אני הופכת חיוורת ממש.
ויותר לבן ממה שאני במקור מחזה לא פשוט לצפייה.

אני חושבת יותר מידיי. המוח שלי לא מפסיק לעבד דברים לשנייה.
אני מוצאת את עצמי מדקלמת שיחות שלמות בראש לפני שהן מתקיימות במציאות, כל אירוע נטחן עד שנשאר ממנו לא אבק, אלא קרדית אבק.

ומילא אם כל המחשבות שלי היו על דברים חשובים ומהותיים כגון משבר הפליטים או איך אוכל לעשות שלום עולמי גם בלי להיות מלכת יופי. אבל ההתנהלות שלי מול כל שטות שמתרחשת היא כאילו גורלי מוטל בספק.
מחשבות על כסף זה עניין מהותי, תודו. אבל זה מרגיש לי שכמו שאומרים שיש קיבה נפרדת לקינוחים? אז כזה –במוח נפרד שמיועד להחזיק אותי מעל קריסה כלכלית.

אני זקוקה לתשומת לב. היא מביכה אותי, ספק אדיר לגבי היכולת שלי לספוג אותה וכל זרזיף ממנה מסחרר אותי ממש כמו ילד שחיסל ארגז קרמבו (וואוו יצאה לי אחת המטאפורות שמוכיחות ששמן תמיד נשאר שמן בראש).

אני אומרת שאני תמיד צודקת. בעצם לא תמיד!! לפעמים אני אומרת שאני אף פעם לא טועה (אצלי בראש יש הבדל, סתמו כבר). ברור שהמילה תמיד היא הגזמה פראית ובכל מקרה רוב הזמן אני אומרת את זה בהומור.

רק הבעיה היא שאנשים מאמינים שבכל צחוק יש משהו שמתכוונים אליו.
מוכנה להמר שמי שחתום על האמירה הזו, לא היה חתום על הומור עצמי.

אני נודניקית וחסרת סבלנות. יש אנשים שמצהירים שהם רוצים דברים לאתמול.
השאיפה שלי היא להיות כמותם, מאחר ואני רוצה דברים/תשובות/מידע/רכישות לעוד לפני שידעתי שאני צריכה אותם.

אני גם רגשנית, נפגעת בקלות, אמוציונלית, אימפולסיבית ודרמטית.
אה ומכורה לשופינג.
אני פשוט סיכום (לא מתומצת כמובן) של כל מה שרע במין הנשי.

אסיים בציוץ שכתבתי מזמן בטוויטר:
כשהייתי צעירה אמא תמיד אמרה לי שיום אחד אני אמצא גבר ואעשה אותו מאושר.
הוא לא יודע שהוא מאושר בזכות זה שלא מצאתי אותו.