מאחר וכל הבלוג הזה נעשה בעיקר בשביל עצמי (למזכרת+סוג של חדר כושר
למוח) ולדורות הבאים (לא שלי כמובן, כי אני בחורה אחראית ולא מצאתי לנכון
שהגנים שלי יתקיימו בעודי לא פה כדי
להשגיח עליהם)
אני מניחה שיש צורך לכתוב משהו על התקופה המוזרה שהקיום האנושי מתנהל בו כבר מספר חודשים בעקבות וירוס הקורונה.
אם מישהו קורא את זה בשנת 2086 בזמן שהוא מחכה לרחפן שיקח אותו
לעבודה, אז תקציר האירועים הוא שקורונה היה שם של בירה, עד שאיזה גאון שיווק הפך את
העולם לכאוס עם וירוס שנקרא באותו השם וגרם לכך שילדים מתחת לגיל המותר עפ"י
חוק הבינו המון על בירה – ועל וירוסים.
יאאאא מי שיקרא את זה עוד עשרות שנים יודע גם בטח איך זה נגמר!!! למשל
כמה מאיתנו שרדו ואם הצלחנו בסוף לגלות אם משהו מתאוריית הקונספירציה על ניסוי
סיני שיצא משליטה היה נכון, או שאכן עטלף שחש את עצמו ניסה להשתלט על העולם. אישית גם הייתי שמחה לדעת אם באיזה שהוא שלב ייצרו שטרות כסף עם
דיוקנאות של פרופסור לס ובר סימן טוב (אה, זו שנת 2086 בטח משלמים רק בכוח
המחשבה). קיצר בטוח יש כבר ערך ויקיפדיה שהושלם על שנת 2020 "המופלאה" שעוברת עלינו.
אז אסגור רגע את מכונת הזמן שמתרחשת בראש שלי ונחזור לעכשיו, יוני
2020. בני האדם חיים כבר כחצי שנה במין תסריט מופרך של סרט הוליוודי עתיר תקציב שבו וירוס
עקשן מעוניין להכחיד כחצי מהאנושות (מקווה שזה את החצי שמדבר בספיקר באוטובוס או
מתעלם מזה ששולחים לו הודעה קריטית). אני מודה שאני מאלה שכשהכל התחיל בסין הרחוקה ואוכלת השרצים (טפו)
חשבתי שאין בסיס להיסטריה העולמית. שלא כמו עכשיו, חצי שנה אחרי שאני חושבת שממש
אין בסיס להיסטריה העולמית. זה לא שלא היו רגעים לאורך הזמן שזזתי באי נוחות מול תמונות ששודרו
ממדינות כמו איטליה וארה"ב, אבל לא הייתי בפאניקה. לא רחצתי ידיים במספר
הדקות שהורה עליהם ביבי (בדוק עדיין ראש ממשלה ב 2086) ומסכת הנייר שכפו עלי היתה
מונחת בצורה מרושלת על הפה בלבד (ולו רק בגלל שבשנת 2020 עוד היו אדים על משקפיים
כשחסמו לבני אדם את פתחי האיוורור). אז מה אם השם שלי מונח בחצי מקבוצות הסיכון של
הקורונה? אני מאמינה גדולה בגורל – ויש יאמרו (בצדק) גם בטימטום.
דעתי אף הפכה קיצונית יותר אחרי שקיבלנו חזרה חלק מהשגרה שלנו. המחשבה
שיקחו לנו אותה שוב בעקבות גל שני שאמור להתנפץ פה באיזה שהוא שלב גורמת לי לחשוב
שזה לא רלוונטי אם יש או אין בסיס להיסטריה. אני פשוט בדעה שאם האנושות צריכה פעם בכמה מאות שנים להכחיד את עצמה
חלקית כדי להמשיך ולהתקיים זה בסדר. להזכירכם זו לא המצאה חדשה, זה התחיל כבר עם
המבול בפרק על תיבת נוח (לא שודר בנטפליקס, תפתחו ספר).
חוץ מזה שאם אכן יש דבר מה בחשדות ואכן מדובר במעשה קונספירציה, אישית
הייתי מפנה אצבע מאשימה לכיוון אלוהי הקלישאות. כי הדבר היחיד שהוכח מעל לכל ספק
בחודשים האלה הם אמינותם של משפטים כגון: עד שאתה לא מאבד משהו אתה לא יודע להעריך
אותו, כסף לא קונה הכל ובגדול כל משפט ששזורות בו המילים חופש ובריאות. פתאום כל דבר שנאמר בעבר
וגרם לי לאלרגיה זכה ממני למבט נוגה והסכמה.
בטוח תהיה בויקיפדיה, תחת הערך קורונה, פיסקה משמעותית על תורי ענק שנוצרו מחוץ לחנויות.
בדקה שבני אדם חשו שהרחוב עומד להיסגר עליהם, הם דאגו שיהיה להם כחצי טון מצרכים
בבית – ולהמון נייר טואלט שיקבל את המצרכים בצאתם החוצה. התופעה היתה מוזרה בעיקר כי העם היהודי שניכר במזגו החם והעצבני, נעמד בתורים
ארוכים בצורה שלווה כאילו הוא מחוץ לבית קפה באמסטרדם. בנוסף נגזלה מאיתנו בפעם הראשונה לתקופה ממושכת חשיפה לחלק ממקורות התרבות
אותם היינו רגילים לצרוך. אין בתי קולנוע, אין הצגות או מופעים. מצד שני גילינו שמדיום
הטלויזיה הוא בלתי נגמר. אולי רובנו נתקפנו בהלה כסיימנו את נטפליקס, אבל אז נשמנו
לרווחה כשהבחנו שמשדרי חדשות כמו גם פרשנים באולפן לא יסתיימו לעולם.
סגירת הקניונים ובתי הקפה היה עבורי האירוע הכי קשה להתמודדות, אולם מאחר והייתי ספונה בביתי יכולתי לזמן אלי המון שליחים, כך שזו היתה הקלה מאוד גדולה לגלות שאני לא
חייבת חלילה לשמור את הכסף שלי לעצמי אלא יש לי יכולת לתת ממנו בכמויות. עוד הישג שרשמתי לעצמי בתקופה הזו הוא שהחתול נתן לי להיות בבית
שלו כל הזמן. לא שלא פחדתי ממנו, אבל נשארתי כי לא היה לי לאן ללכת. ברור לי שאין לי זכות להתלונן. לרובכם היו ילדים בבית. וזו לא טעות.
אני כותבת היו כי לא בטוח שכולם עדיין שם.
בפעם ראשונה בחיי המדף הארוכים שלי עבדתי מהבית. זו תחושה מאוד מוזרה
לקום ביקיצה טבעית (שש בבוקר אצלי, שזה ממש טבעי אם את תרנגולת בפנסיה), לא
לצאת מהסמרטוטים שאני חיה בתוכם כשאני לא מסתובבת בין בני אנוש אחרים ולנסות
להתרכז בעבודה בעודי בוהה בטלויזיה ואוכלת, אוכלת... ואוכלת ו... אוכלת.... אלוהים כמה אוכלת. רגע, לדעתי עוד לא
סיימתי לאכול. לא משנה נו, עזבו אני כרגיל
סתם דרמטית. בקטנה, שום דבר ששבע שנים ואלף דיאטות לא יצליחו להעלים.
אבל כמו תמיד, איפה שיש רע יש גם רע מאוד. סליחה התכוונתי לטוב, אפשר תמיד למצוא נקודות אור. היו המון אנשים למשל שטענו (לרוב ברשתות חברתיות, כי שם כולם יבינו שהם נאורים
ומלאי שמחת חיים. אה והם גם יקבלו לייקים לאישור) שהזמן הזה שבו נכפתה עליהם הפוגה
מהמירוץ התמידי שאנחנו בני האדם נמצאים בו הוא החופשה המושלמת.
צודקים רק כמעט. זה באמת יכול היה להיות אידיאלי אם זה היה נמשך שבוע
ואם הייתי כלואה בתור לשופינג בלאס וואגס.
זו תקופה שבה אנשים חזרו לתחביבים ישנים ומצאו לעצמם חדשים, גילו מלא מידע חדש על
הנשים והילדים שלהם (בימים אלה רובם מנסים לשכוח לפחות את חלקו), הם הפכו
נוסטלגיים אחרי שבפעם העשירית שהם ניקו את הבית מהשיעמום הם מצאו בו איזו פיסת
מידע ישנה. ובעיקר אספנו מלא תובנות חדשות על החיים ועל חוסר השליטה שיש לנו בהם.
למען התיעוד ההיסטורי אציין שההגבלות על החיים והנשימה שלנו התחילו
בחודש מרץ 2020, עכשיו כבר אמצע יוני וחלק מהשיגרה חזר לרשותנו כשבכל יום נוזפים
בנו להתנהג יפה ובהתאם להנחיות כדי שלא יאלצו לקחת לנו אותה בחזרה.
בסוף מתרגלים להכל – חוץ מלמצב שאתה מסתובב בשלושים מעלות חום
בחוץ עם מסכת נייר על הפנים.
בכיתי מצחוק 🤣🤣🤣
השבמחקטונות של תודה((:
מחק