רומא. סיור קולינרי טבעוני . כן, יודעת. כותרת מוזרה - כמו החיים שהובילו אותי לזה - יומן מסע.

 

בין הנסיעה הזו לקודמת, עזבתי את העבודה, חזרתי לעבודה שעזבתי, רצו לעשות פה מהפכה משפטית (או מהפיכה משטרית, תלוי את מי שואלים), היה מבצע צבאי נגד הג'יהאד בעזה, סגרתי כבר את הנסיעה הבאה הבאה (לא טעיתי, זה פעמיים הבאה) ויש כמה דברים שאני מעדיפה לא לציין פה כי בכל זאת, אולי באמת מישהו קורא את זה חוץ ממני.

לאור האמור לעיל, אין דבר יותר משמח מהטיסה הזו, שגם אם נעשתה לאחי דיי בכפיה (קבעתי עובדה בשטח), הוא זרם ולא חסם אותי בטלפון. בתמורה פינקתי אותו באל על ביזנס ויום הולדת ברומא. סה"כ אני לא חושבת שיש לו על מה להתמרמר. וגם אם כן, זה לא ממש משנה לי.

טסים.

יום ראשון 4.6.2023 - זכרונות שואה מבית סבתא

בדרך כלל (ובבדרך כלל אני מתכוונת תמיד) אני שוכרת את שרותי חברת לאופר כדי לדלג על "ארזתם לבד"? הפעם, מאחר ואנחנו טסים ביזנס, אנחנו בתור נפרד מפשוטי העם. כך שהוא קצר יותר, עילאי מתנשא יותר ובעיקר מעביר אותך לצד של הדיוטי זריז יותר - שם אחי תקע את עצמו בתור לא זריז בכלל.

אין ספק שטיסה בכסאות הקדמיים של המטוס הנקראים "מחלקת עסקים" היא תענוג בלתי נתפס. בדיוק כמו שבלתי נתפס כמה האוכל שמגישים שם עדיין מזעזע בצורה מגוחכת. אסף גרניט, חיים שלי, גם אם משלמים לך בסטיפות ענקיות כדי לשים את השם שלך על האירוע הזה - באדושם הם לא משלמים מספיק.

בכניסה לרומא, הוכנסו הישראלים לקרון תוך כדי זה שנאצית, סליחה!! איטלקיה דוחקת לקרון עוד ועוד אנשים ככל שהוא כבר מלא בצורה מוגזמת. הנהג לא נסע במשך דקות ארוכות. יש מעט מאוד מיזוג, אם בכלל, ואנשים התחילו לצעוק לנהג שיפתח דלת כי הם לא נושמים, באנגלית, בעברית... מאחר ואנחנו עם שעבר דבר או שניים בחיים, קם יהודי צדיק, לחץ על כפתור החירום ופתח את הדלת לקול שמחת האנשים.

המשכנו לעמוד....

ולעמוד...

ולעמוד...

כי התברר שהיהודי הצדיק שהציל את עם ישראל, השמיד את הדלת. אחרי כמה נסיונות לסדר אותה הוצאנו אחר כבוד לקרון אחר. זו היתה נסיעה ארוכה וכשיצאנו סוף סוף לאור, מיד הועברנו סלקציה ימינה ושמאלה. ישראלים לפה.... צעקה מישהי, אמריקאים לשםםםםםםםםם. די, לא יכולתי יותר. הייתי קרובה לסצינת צחוק ובכי פסיכוטית.

אחרי נסיעה לא ארוכה הגענו לדירה והיא מהממת באופן קיצוני. חדרים ענקיים, הכל מעוצב בצורה מקסימה. אושר גדול.

הסתובבנו באיזור. מקסים פה, אין בית אחד שדומה לשני ויש עומס אנשים סביר ביותר עד לא מורגש במקומות מסויימים. עברנו ממקום למקום עם מוניות. עד כה, כל נסיעה מסתכמת באותו הסכום בערך (10 יורו) ונהגי המוניות פה חמודים להפליא. ראינו תורים לאתרי תיירות באורך שלא ראיתי מעולם. אם החיים שלי היו תלויים בלעמוד בכזה תור, הייתי מעדיפה להיות תלוייה. 

הערת ביניים: בטיול נתקלנו בשחף שכהגדרתו של אחי "עשה פשע שנאה בתיירת". נכנס לה בפרצוף וגנב לה את האוכל. ההלם שלה בוודאות היה צריך להיות משהו ויראלי ברשת. אבל השחף היה מהיר ואנחנו לא.

חזרנו בצהריים להתאוששות ועבודה ויצאנו שוב בערב.

הערת ביניים נוספת:  זה נושא כאוב שאין לי יכולת להתמודד איתו - שכחתי את מקציף החלב בבית ואני שותה קפה מגורען עם מים. אני מבקשת שמי שידבר איתי על הטיול הזה, יכבד אותי ולא ישאל איך זה קרה, כדי שלא אאלץ לנתק אותו מהחיים שלי. תודה.

5.6.2023 יום שני - יום הולדת שמח, רק למה לא שלייייי ?!

לאחי יש היום יום הולדת. כאילו לא אירגנתי לו את הטיול ואת הביזנס, השקעתי גם במתנות ובסוג של קישוט שארגנתי על קלקר שרכשתי בעוד מועד. אתם בטח אומרים לעצמכם, אוויי איזו מתוקה היא (ואם לא אתם צריכים, מה יש לכם??!) אבל כל זה קרה כדי לצלם אותו תמונות מביכות עם קשת על הראש. תמונות שקורות במערכה הראשונה, ישמשו לסחיטה עתידית במערכה אחרת.

כל השנה מילמלתי לאנשים שאני יודעת שברומא יש 30 מעלות ביוני ושזה הולך להיות סיוט להסתובב פה. אבל תודות להשמדתנו הקרובה עם משבר האקלים ולחור באוזון (בעצם הוא נסגר נכון?) פתחנו את הבוקר עם קור מוזר ומבוללללל ממש מבול. כתוצאה מכך, הפארק אליו הוביל אותי אחי לארוחת בוקר וטיול, היה עם שלוליות ובוץ, כך שהנעליים שלי כמעט הושמדו (טוב, יש יאמרו שכולו מדובר בבוץ), כך שגיליתי שאני קשורה אליהם באופן מוגזם, כך שישבתי כשחזרנו והברקתי אותם כאילו לא יהיו נעליים יותר בעולם הזה. 

אני לא מבינה הרבה דברים על העולם הזה. אחד מהם הוא למה כולם משקרים. אנשים שחוזרים מחו"ל ומספרים שגוגל מפות מושלם, שהם הגיעו ממקום למקום במהירות ויעילות. רק שזכיתי לראות במו עיניי את אותם אנשים מובילים אותי מצויין - אבל למקום אחר. מבזבזים לי כוחות ואנרגיה כדי להגיע לאן שלא צריך. בסוף מגיעים אבל קודם לא מגיעים. לא יודעת, אולי יש לגוגל חרדת ביצוע כשאני באיזור.

יואילו אנשים לומר את האמת. מגיעים - אבל עוברים קודם כל בנ.צ אחר.

מאז שאני פה כבר קיבלתי אין ספור טלפונים שאני לא עונה להם כמובן. גם קיבלתי הודעה מהבנק שהם לא כיבדו לי חיוב של כרטיס אשראי חדש (עניין טכני של טמטום),  גם התקשרו אלי ממקום שביקשתי שיחזרו אלי מזמן והסברתי להם שאני טסה. גם התברר שתמיר גרינברג חיכה להתחיל במכירת כרטיסים למופע שרציתי בול עכשיו. לא יודעת מה הקשר בין החיים עצמם לרומא. לא ביקשתי שהם יהיו בקשר.

אחרי הפארק, צחצוח הנעליים ומנוחה, באו לקחת אותנו לטיול ברחבי העיר על ווספה. במשך שלוש שעות ישבתי בסירה והיה כיייייייףףףףף זו נסיעה קופצנית ופרועה (ככל שהכל פקוק..) ראינו פינות נוף יפייפיות והיה פאן אמיתי. משם כבר המשכנו לארוחת ערב שהיתה שוס גדול וחזרנו לדירה. כלומר אחרי צעידה של 5656544545 ק"מ. ביקשתי כבר כמה פעמים ביומיים האלה מאחי סיכת סיום מסע - כלום. הולכת ובחינם. 

פעם פעמיים ביום אני תוהה בקול רם איך אני עושה שבועיים כאלה ברצף בארה"ב בספטמבר. אני לא עונה לעצמי מהפחד.

6.6.2023 יום שלישי - פעמיים כי טוב שהמחשב לא מתחבר.

שמתי שעון למוקדם מידי בבוקר כדי לעבוד, אבל המחשב לא משתף פעולה וישבתי והתאפסתי על הבלוג במקום. כמה שאני אוהבת לעבוד, ככה אני אוהבת גם לא לעבוד. ואם כמה אנשים לא יוכלו לחדש רישיון כי הם לא קיבלו ממני מסמך העדר תביעות זה מעולה. יואילו ללמוד בשנה הבאה לא לפנות אלי חמישה ימים אחרי היום האחרון של הביטוח שלהם.

לקחנו רכבת לנאפולי. התברר שצריך להמתין עד חמש דקות לפני תחילת הנסיעה כדי לדעת לאיזה רציף הרכבת תגיע. כך שעומדים עשרות אנשים מול לוח ההודעות עם צוואר תפוס ובוהים. 

כדי שנרגיש בבית, המונית שהסיעה אותנו מתחנת הרכבת, גבתה מאיתנו הרבה יותר כסף ממה ששילמנו עד כה. גם 2 כוסות מיץ תפוזים (הם מביאים שוטים של תפוזים כאילו זה אספרסו) עלו לנו 14 יורו. חשנו שהעיר הזו היא התל אביב של רומא אבל בהמשך התברר שזה לא כזה נורא. וזו רק היתה סצינה מקובלת של "הסבר פניך לתייר"

נאפולי לקחה את אליפות איטליה לפני איזה יומיים, כך שהעיר לבשה חג בצורה משעשעת. כולה מלאה בסרטים כחולים ולבנים ותמונות של שחקנים ושלטים עם הספרה 3 (אליפות שלישית, בדקתי). מרכז התיירות שלה יותר יפה מרומא לטעמי. יותר שווקים, יותר מדרחובים.

מה שכן, היא עויינת לטבעונים. וגם גוגל קם במצב רוח של טרום מחזור כנראה. ניסינו ללכת לשלוש מסעדות. מסעדה אחת התבררה כלא טבעונית. אחת נפתחת ב 12:00 (ככל שגוגל אבחן שהיא עובדת) ואחת בדיוק סיימה עם הגשת ארוחות בוקר וצריך לחכות לצהריים. קיצר כוסומו של החיים ושל גוגל. אגב לקראת 17:00 ניסינו לשבת במסעדה ואמרו לנו - אנחנו סוגרים. נראה לי שחוק העבודה הכי בולט פה הוא מנוחה.

בדרך חזור הרכבת היתה באיחור של עשר דקות. ההסבר של הכורזת בהמשך היה פקק. שוב, לא הבנתי. עוד משהו שקרה והצחיק אותי ממש, היתה התעקשות מאוד גדולה שנעבור דרך השער של הרכבת שלנו. העבירו אותנו ממסלול אחד לשני כשבסופו של דבר אין לזה שום משמעות. זה לא שבדקו לנו כרטיסים וכולם מגיעים לאותו מקום. האיטלקיים האלה, יש להם הומור יחודי. מאוד יחודיים כמובן גם חוקי התנועה שלהם או העדר חוקי התנועה שלהם. כאוס מאורגן לתפארת. כל נסיעה במונית מרגישה אטרקציה של טרקטורון אתגרי בשטח. (שילוב של נהיגה+מחסור בכביש סלול). 

רק עזבתי לכמה ימים והבוס שלי פיתח חוש הומור. פניתי אליו לבקש שידאג שהמחשב שלי יהיה פתוח. הוא ענה לי (מה כשלעצמו אירוע נדיר) מה, לא שמעת מה קרה למקום שלך?!. התקשרתי מיד והוא התעקש ממש להראות לי בשיחת וידאו. כללללל הסצינה היתה כדי לגלות לי ששמו לי מסך מחשב נוסף. זהו אין לי פאנץ. לא תמיד צריך פאנץ.

הערת ביניים: אחי בחן את כל הקעקועים של כל האנשים פה. אם יש למישהו שאלה, שיפנה בפרטי.

יום רביעי 8.6.2023 - איך לבצע יום מושלם בלי שהשעון החכם יספור 201567 צעדים.

אחרי בוקר שכולו עבודה ו"כייף", יצאנו לארוחת בוקר ומשם שמנו פעמינו לקניון שנמצא כחצי שעה מהעיר. מאחר ואני וגוגל כבר לא ביחסים, אחרי יותר מידי הטעיות וטעויות לטעמי, לא היו לי ציפיות לגבי הקניון הזה. כגודל הציפיות גודל ה- אויייייייי איזה יופי פה!! הוא ענק ויש בו הכל ועל כן גם רכשנו פה הכל. אם לא שמעתי יותר מדי עברית בעיר, שמעתי את כולה בפראיימרק. ואם לא שמעתי אותה מספיק, כולנו נפגשנו בקופה שבה נותנים חשבונית כדי להזדכות על המיסים. נתנו כיפים, העלינו סיפורים מהצבא (סתם נו) ונוכחנו לדעת שכמו שאומרים שגיי יזהה גיי אחר ברחוב? אז מורים מזהים מורים. קטע. 

לרגע היה נדמה שאנחנו נשאר אבודים בקניון לנצח. מונית לכאן מצאנו בקלות, אבל אף אחד לא רצה לקחת אותנו חזרה למרכז העיר. איטלקיה מקסימה שעבדה בעמדת המודיעין ערכה למענינו כמה וכמה וכמה וכמה שיחות עד שמצאה מישהו שיקח אותנו לתחנת מוניות שקרובה יותר לעיר.

חייבת לציין שהמקומיים פה הם קסם של דבר. עוזרים, מכוונים ועושים לנו שמח בלב. מצד אחד - זה נותן לי קצת חזרה תקווה במין האנושי, מצד שני - אני מחוברת לואיינט אז זה עובר לי מהר.

אנחנו משאירים פה טיפ לכל איש נחמד שנתן לנו שירות שעשה לנו טוב. העיניין הוא שאני לא מצליחה להבין כמה זה נהוג פה כי הם נראים מאוד מופתעים ולחלקם ממש קשה לקחת.

בסופו של הצלחנו אנחנו וכל ה 35-55 שקיות שלנו לחזור לדירה. התאוששנו ויצאנו לעוד אחת מהמסעדות הטבעוניות שאחי איתר ולפי גוגל היא טובה. הבעיה היא שגוגל לא טוב. אבל הלכנו. אלוהי הפיצוי עשה את שלו ונחתנו לתוך לא פחות מ"אירוע". מסעדה שקיבלה לאחרונה כוכב מישלן ומגישה בין היתר ארוחת טעימות. המקום כולו, והשולחן בפרט, מעוצבים בצורה יפייפיה. כשהתיישבנו קיבלנו בית קטן מעץ שבתוכו מונחות מטליות לחות לניקוי היידים. 10 מנות הוגשו לנו זו אחרי זו כשכל אחת מהן זוכה ממני לצרור קלישאות מכל תוכנית ריאליטי בישול שראיתי איי פעם (וראיתי). מדובר על מסעדה של כ 12 שולחנות קטנים. רוב הזמן היינו לבד ובעל המקום שגם מילצר (אשתו היא הטבחית) העניק לנו שירות יוצא מגדר הרגיל. בתמורה הענקנו לו לקוחות עם התנהגות יוצאת מגדר הרגיל לא פחות. לא סתמנו. מיצינו תוך חצי ארוחה את כל המילים שיכולנו לתת לו כדי להסביר את ההתלהבות הקיצונית שלנו. תוך כדי שיחה התברר שהיה לנו המון מזל כי בדרך כלל לא מתקבלים אצלו אנשים שלא הזמינו מקום מראש, אבל בגלל שהיה להם סרוויס צהריים גדול, הם השתדלו לא להעמיס על עצמם ולא סגרו עם הרבה אנשים לסרוויס ערב. כשהגענו למנה ה 10 שהיא הקינוח. תהיתי לרגע איך זה שיש רק קינוח אחד. אז זהו שהיו שלושה ושתיה נוספת. קיצר, מאחר שאמר שמזמינים אצלם מקום מראש ולא היה לנו נעים שבאנו ככה על הדרך - אז הזמנו מקום גם למחר. יש לנו כמה שעות לאתר עוד מילים שנוכל להגיד לו. מלחיץ.

חזרנו לדירה, אני חושבת. שתיתי שם יין וחלק מהערב הזה זכור לי חלקית.

הערת ביניים. הדרכון של אחי אצלי, כמובן שהוא לא זכר את זה. הסברתי לו שזה כמו שמביאים עובד זר. עד שהוא לא מסיים איתי את הטיול הזה ומחזיר אותי הביתה - נו דרכון פור יו.

אם אני זוכרת בכל זאת משהו מהיום הזה הוא שהחיים התעקשו להכנס לכאן שוב בלי שנתתי רשות. ביקשו לקבוע יום לעשות אצלי דברים מהתמ"א ואני מקבלת כל יום כמויות של טלפונים שאני לא מזהה. בסוף התברר שלפחות חלקן קשורות לחוב הלאומי של ישראל שהוא ככל הנראה ה 7600 שח שאני חייבת לויזה בגלל טעות שלהם. טעות רעה שלהם. הייתי מספרת על זה פה אבל אני אסיים את הסיפור בסביבות ספטמבר ואני טסה בחגים לספר לכם על ארה"ב, אז אין טעם להכנס לזה. 

יום חמישי 8.6.2023 - ליפול למלכודת תיירים ולהשאר בחיים להתבכיין על זה. 

את הבוקר התחלתנו כרגיל בבית קפה חינני ואחריו התחלנו לטייל בין כמות אדירה של תיירים. לא יודעת למה אומרים כל הזמן: "תיזהרו מליפול למלכודת תיירים". זה לא נחשב ליפול אם שמים לי רגל. זה נחשב תקיפה. גם אם אתה מבין את הסיטואציה אין לך למעשה שום דרך למנוע אותה. נצמד אלינו מישהו. סעמק אני עייפה, אין לי כוח לנסח את זה. שחור, מישהו שחור. יש כמה סוגים, תבחרו מה שבא לכם. התחיל לקשקש איתנו תוך כדי שהוא מרעיף עלינו כל מיני שטויות (צמידים, פסלים קטנים) ונוגע ביד שלנו כל הזמן כשברור לי ולאחי שככל שהוא אומר יותר "אני לא רוצה כסף" ככה הוא יותר רוצה כסף. הוא נוגע באחי בידיים ואני מסתכלת בחרדה מתי יירד השעון מהיד שלו, או ייעלם לו הטלפון, ואני לא יכולה לעשות בנוגע לזה כלום. קיצר לקח איזה 1.5 יורו אחרי חפירה בלתי נגמרת (ודרישה ל 10 יורו) לקח חלק מהדברים שנתן לנו חזרה והלך.

הערת ביניים - חם היום. סעמק כמה חם היום.

משם חזרנו למסעדה מאתמול (מישלן טבעוני) היום סרוויס הצהריים היה רק שלנו. באמת שחשבתי שלא נשארו לנו כבר מילים כדי להסביר לבעלים את העונג הזה, אבל וואלה מצאנו עוד כמה. למען הכנות אני חייבת לציין שאחי מצא כמה ביקורות תמוהות על המסעדה הזו בגוגל אתמול בלילה כך שאני כבר לא בטוחה א. שלא דמיינתי אותה והיא מתקיימת במציאות חלופית. ב. שהיא קיימת, אבל אין בה סרוויסים גדולים אמיתייים כפי שבעל המקום מספר לנו, אלא כל יום הוא בוחר סועד אחד ומעניק לו חוויה. וואלה, לעולם לא נדע וזה לא מפריע לי. 

לקראת המנה ה 7 התקשרו מאל על. הם רוצים את המקום שלנו על הטיסה ושניקח טיסה מוקדמת בתמורה לסכום של 2200 ש"ח.לאדם. כסףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!! יאאאאא אני רוצה כסףףףףףף. קיצר הקדשתי לזה מחשבה  עמוקה כי מדובר ב- כסףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף. ואמרנו להם כן. טיסה ב 10:00 במקום ב 12:00 איט איז. 

אחרי מנוחה ארוכה בדירה שמנו פעמינו שוב למסעדה שלמיטב הבנתו של אחי היתה מעורבת, טבעוני ולא טבעוני. מיטב הבנתו לא היתה מי יודע מה אלא אם כן המגש הפסיכי של "גבינות ונקניקים" שהוגש לפנינו אכן היה משהו שחלבו והרגו כי טעם טבעוני לא היה לזה. זו היתה בסופו של דבר מסעדה על טהרת הטבעונות וכמות האנשים שהיתה שם (מזל, מזל שסגרנו מראש) היתה מרשימה ממש. בעיקר היה מקסים לבהות (יכול להיות שלהם זה היה פחות מקסים לראות אותי רואה אותם)  בשולחן של חבורה של גברים בלבד שישבו לידינו, ואני מתנצלת מראש שזה הכי סטיגמטי שלי (אה לא, השחור היה יותר נוראי) אבל לא יכולתי לדמיין שכל החמישה שישה שישבו שם הם טבעונים, ועוד יותר לא יכולתי לדמיין איך פה בארץ זכרים שאינם טבעונים יילכו למסעדה כזו למען חברים שלהם (גם אם יסיימו לצחוק על האופציה אחרי איזה עשר דקות או שעתיים שלוש). ועוד מילה לגבי האוכל. זה היה קריפי ברמות קשות לראות את רמת הדיוק בצורה ורמת הדיוק בטעם של רוב הדברים שהוגשו. 

סיימנו אחרי חצות כשאני כל כך עייפה ואני כל כך טבעונית שלא הבנתי למה לא הפכתי לדלעת ומצאתי את עצמי במיטה כבר.

יום שישי  9.6.2023 - הבאנו שלום עליכם עם אוטובוס איטלקי ישן.

היתרון בביזנס הוא כמובן שגם בחזור אתה עובר בתור מקוצר כך שמצאנו את עצמנו לאושרי הרב מהר מאוד בדיוטי המקומי. הייתי אמורה לחפש שם משהו שהבטחתי (טעות, יודעת) ועוד משהו שהבטחתי (גם טעות יודעת) ובכלל נשאר לי עוד קצת יורו מזומן בארנק, דבר שכמובן לא יעלה על הדעת. השדה ענקי ממש. הדיוטי מרשים ויש פה המון חנויות. מצאתי את ההבטחות שלי וזה שימח אותי ממש (כי הרי אף אחד לא יאמין לי במידה ולא הייתי מוצאת). הפעם הקרונית שלקחה אותנו היתה ממזוגת היטב ולא עמוסה במיוחד. אני לא רוצה חלילה לחשוד בקשרים אבל איכשהו עלתה בראשי האופציה שזה קשור לזה שכל הבאים לישראל כרגע חוץ מאיתנו כמעט הם איטלקים. למה הם באים לארץ, זו כבר שאלה אחרת.

גם פה, כמו ברכבת צריך להמתין זמן קצר לפני הטיסה כדי לדעת מאיזה שרוול היא יוצאת. קיצר, זו שיטת העבודה שלהם. הייתי במספיק מקומות בחיי כדי לדעת שהיא לא תפסה בעולם. אז לא ברור לי למה הם מתעקשים על זה. 

לא שלא שערנו שזה יקרה, אבל אם היינו צריכים לטוס אל על במטוס יוקרתי, המטוס היה סוג של אוטובוס אגד ישן ומעופש. מחלקת הביזנס היא עם כיסאות פשוטים מאוד, כל המטוס נראה לא אסתטי. קיצר, בסופו של היחס היה בסדר, קיבלנו כל מה שביקשנו ויצאנו ראשונים. יצאנו כל כך מהר שלקח עוד דקות ארוכות עד שהתעדכן בכלל מהיכן צריך לקחת את המזוודות.

וכרגיל לסיום, רוצה להודות לאחי על עוד מסע מוצלח ומרתק גם באופן קולינרי. זה שסבל מזה שאני אישה שמתקרבת לגיל הבלות, משמע אני צריכה שרותים צמודים וסובלת מחום. גם מזה שאני בכושר של בית אבות וגם מזה שמדי פעם הפתעתי אותו עם זה שיש לי דעות ורצונות. הוא השתדל לעמוד בכל בגבורה וכשלא הצליח לו הוא ישב וחיכה.

לאב יו(: