במסגרת הקלישאות שאנשים נוהגים לפזר לכל עבר, מצויה גם זו שטוענת שכסף הוא לא מתכון לאושר בחיים.
אולי כסף הוא באמת לא מתכון לאושר. לעומת זאת הדברים שאני רוכשת איתו הם כן.
אז אני מוצאת שזו עוד קלישאה שמוטל מעליה צל אדיר של ספק.
אני מניחה שאני מוגדרת כמעמד הביניים המדשדש. כלומר במידה והכוונה בהגדרה הזו היא למדשדש ביסורי
מוות בכל מה שקשור לכסף.
מאחר ואני אדם שחייב יציבות, אני לגמרי מוצאת נחמה בעובדה שחייתי כל חיי בלי כסף ואסיים את חיי בוודאות באותו האופן.
יכול להיות שאחת הסיבות לזה היא שהלוגיקה שלי גורסת שאם הייתי צריכה לרכוש משהו וזה בוטל/נדחה מאיזו שהיא סיבה, זה אומר שחסכתי כסף. אז אפשר מיד לקנות משהו אחר במקום.
אולי גם מצבי קשור לזה שאין לי מודעות (ובמודעות אני מתכוונת רצון) לביצוע השוואת מחירים, שאני מושפעת בקלות מפרסומות, שאני חושבת שיקר זה קנה מידה לאיכות ושאין לי יכולת להחלטות חכמות כגון ביטול מנוי למפעל הפיס, שגוזל ממני 60 ש"ח לחודש ומגיש לי מידי פעם בתמורה כ 11 ש"ח.
ככל שאני חלשה במתמטיקה, גם אני יכולה לאבחן שאין בזה כדאיות.
ולא, אני לא שומרת את המנוי כי אין לי ספק שדקה אחרי שאבטל אותו הוא יזכה, כי אפילו זה דורש סוג של מזל,
ואין לי.
תוסיפו לכל אלו שאין לי שום שליטה עצמית (בכל תחום, אבל זה לא קשור כרגע) ותבינו שאני לגמרי מוגדרת כצרכנית נבונה.
רק בלי הנבונה ועם מלא צרכנית.
מהירות האור היא טווח הזמן בין זה שיצאתי מהבית ביום שישי בבוקר כשאני לא זקוקה בוודאות של 100% לשום דבר משמעותי מהקניון - עד שאני זקוקה לכולו.
סליחה אבל אני ממש לא אשמה. מה שקורה שם זה סדום ועמורה. זה כמו לנפנף סמרטוט אדום מול שור - רק בשלטי מבצע.
ונכון שאין לי מספיק כסף, אבל בשביל זה אלוהים ברא את הויזה. וגם יש לי תמיד תקווה שמפעל הפיס מחכה בול לחודש הבא כדי לתת לי את חצי המיליון, שעל פי פרסומים זרים ובלתי מחייבים הם מפזרים על המנויים שלהם בכל חודש.
חייבת לבדוק אם ניתוח לייזר בעיניים פוטר גם בעיה של "עיניים גדולות".
או לפחות לוודא שלא פיספסתי איזו תרופת מרשם למחלה הזו.
בכל מקרה עזבו שטויות נו, הכל זניח.
(בטח חשבתם שההמשך יהיה העיקר הבריאות. אתם ממש לא מכירים אותי אה?!).
כל אדם חייב לתת קצת חזרה, לתרום את חלקו למען עשיית טוב לאחרים, לחשוב על טובת הכלל.
אני בחרתי להיות פילנטרופית כלפי בעלי עסקים.
יום העסקים הטובים. בשבילך...
השבמחק