אם אתם צופים במספיק סדרות וסרטים, אז משבר גיל הארבעים כולל מכונית
ספורט עם גג נפתח, אופנוע, ג'קט עור ניטים תואם ואולי איזו גיטרה חשמלית.
עכשיו כשאני חושבת על זה, בסדרות ובסרטים זה מצטייר כמשבר לגברים בלבד.
זה הגיוני. אי אפשר לתחום במשבר הזה את הנשים בסטיגמה שמתורגמת
לידי רכוש, כי בזה אנחנו מעולות כבר מגיל שלוש.
ומאחר וגם בעיות התנהגות אנחנו מפתחות בגיל צעיר, לא באמת האמנתי
שאנחנו שותפות באירוע המכונן הזה.
הדבר הראשון שקורה הוא שאתה מודע לזה שאתה בן 40. מה שנותן לך
לגיטימציה להתנהג מוזר או סתם חרא ולהאשים בגיל את הכל.
כאילו שהגיל הוא ישות נפרדת ממך ואין בניכם קשר מעבר לשלום שלום, ככה
אם יוצא לכם מידי פעם.
אנשים בני ארבעים, מעבר לאיבוד זיכרון וסידן מאבדים סבלנות. אבל
מאבדים את כולה. לא נשאר להם כלום מהחומר הזה.
מכירה אנשים שהיו סוג של טפט פרחוני עדין ולא מזיק והפכו לחיה נוהמת,
ממלמלת ומזילה ריר.
אין לך כוח למשחקים ואתה משתדל להיצמד לכנות, בעיקר כי אין לך יכולת
לזכור את סבך השקרים שתשאיר אחריך.
אין לך אנרגיות לאף אחד שאין לך חובה
מוסרית וחוקית לתקשר איתו, כגון המשפחה שלך. כל שאר היחסים מבוססים על בסיס חמצן פנוי בלבד.
אתה מתחיל לגדל עמוד שדרה ולא מוכן לעשות מה שהוא לא מרצונך
החופשי והמלא. שזו יכולה להיות התנהגות מקסימה וחיננית אם אתה ילד בן חמש שלא מבין שהחיים הם לא תמיד תכנית כבקשתך.
אבל אתה מוכן עם תשובה מדוקלמת היטב שבתרגום חופשי אומרת: "זה
אני ומי שרוצה יקבל אותי ככה".
ומקווה בסתר שהרוב ילכו ויהיה לך קצת שקט.
ברמת היתרון: טיפה אחר כך, אצל בנות אין תמיד תאריך מדויק לזמן הזה
בחודש שבו רצוי לא לנשום בלי רשות מפורשת מאיתנו.
מה שאומר שניתן להשתמש בתירוץ של "אני עצבנית כי אני בטרום"
בכל זמן נתון וזה אפילו לא יהיה שקר גס.
אלה שמשקיעים ולוקחים כל דבר ברצינות תהומית, ידאגו לפתח גם תחביב
חדש. רצוי כמה שיותר רחוק או הגיוני מהחיים הקודמים שלהם בגיל 38 נאמר.
לצערי ואבחנתי, אלה שאיבדו את עצמם לגמרי בדרך, לא יחזרו חזרה להיות
מה שהם היו קודם.
אבל זה בסדר.
לא כולם כמוני וחושבים עשרה מהלכים קדימה וטרחו להיות בלתי נסבלים בצורה עקבית מגיל ההתבגרות ועד היום.
לשאלתכם אני השנה בת 45.
מתחילה (כלומר תתחילו) להתכונן למשבר גיל החמישים שלי.
אולי אני אתחיל לעשות מאפרות וכדים דקורטיבים מחימר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה