אני לגמרי במודע ששום דבר לא לנצח חוץ מהמוות. אה, וההלוואה שלקחתי מהבנק.
והתסכול שלי מבני אדם. ואולי גם היחסים המורכבים שלי עם עצמי.
אבל בגדול אני יודעת שהכל זמני.
אנשים מפחדים ומתרחקים משינויים גם כשברור שייטב להם בקצה התהליך.
התמסכנות זו תכונה אנושית שלאחרונה אני מוצאת את עצמי סולדת ממנה יותר ויותר.
וזה לא שאני לא יודעת לבצע אותה היטב (באאארור שהסיבות שלי הן תמיד לגיטימיות!!!) וזה לא שאני לא מוכנה לספוג אותה מאחרים. אבל כשאתם מתחילים עם זה, כדאי שתציינו בפניי את תאריך התפוגה שאתם מתכננים לה. מקסימום אני אצא לסיבוב ומבטיחה לחזור יותר מאוחר. זה זמן טוב בשבילי לעשות סידורים חשובים כמו לחפוף שיער, לנקות מתחת למזנון ומעל המקרר.
כי אני מסוגלת לראות את חצי הכוס המלאה, גם אם היא מלאה ברעל.
ואני מאבדת שליטה כשאני רואה את כל נקודות האור בחיים שלכם, כשאתם רואים רק חושך של הפסקת חשמל יזומה.
הדברים המהותיים הם קשים מידי לטיפול?
תתחילו בבייבי סטפס (לפעמים רצוי של ילד של פיל) קחו נשימה ותעשו שינוי קל. משהו אחד שיעשה לכם טוב. הנה, תראו אותי. הבנתי שעבודה זה לא תחביב (לא מצאתי לזה הוכחה בגוגל, אבל מתעקשים איתי שזה לא), אז התחלתי לדבר לעצמי בבלוג.
וכאחת שרואה את חצי כוס הרעל המלאה, מה שאני רואה סביבי לאחרונה מאנשים גורם לי להעדיף לשתות אותה, מאשר להתמסכן על מה שהחיים זימנו לי.
אז תזכירו לי כשאחזור מהסיבוב שלי, להגיד לכם תודה.
* מוקדש בהערכה ענקית לשתי בנות, שהפכו את החיים שלהן במהלכים אמיצים במיוחד.
והתסכול שלי מבני אדם. ואולי גם היחסים המורכבים שלי עם עצמי.
אבל בגדול אני יודעת שהכל זמני.
מערכות יחסים, זמנים טובים, רעים. אושר מוגזם, תחביבים שמעסיקים אותך.
הרוב יחתך באיזה שהוא שלב ויפנה מקום למשהו אחר.
יודעת. אז מה?! אני גם יודעת לסתום. זה לא אומר שאני עושה את זה בפועל.
אולי הכל זמני, אבל מה שלא נכפה עלי - מבחינתי היה נשאר במצב סטטי לתמיד.
בסטטי אני טובה. זה מוכר, זה הרגל, אני יודעת איך להתמודד עם זה.
אני לא מחפשת ריגושים. ואם הם מוצאים אותי, אני מנסה לא לעשות רעש, שיחשבו שאני לא בבית וילכו לשכנים.
זה בסדר לשמור על המצב הקיים כל עוד החיים מדשדשים על סוג של מי מנוחות.
הבעיה מתחילה כשאנשים נמצאים במצב
הרוב יחתך באיזה שהוא שלב ויפנה מקום למשהו אחר.
יודעת. אז מה?! אני גם יודעת לסתום. זה לא אומר שאני עושה את זה בפועל.
אולי הכל זמני, אבל מה שלא נכפה עלי - מבחינתי היה נשאר במצב סטטי לתמיד.
בסטטי אני טובה. זה מוכר, זה הרגל, אני יודעת איך להתמודד עם זה.
אני לא מחפשת ריגושים. ואם הם מוצאים אותי, אני מנסה לא לעשות רעש, שיחשבו שאני לא בבית וילכו לשכנים.
זה בסדר לשמור על המצב הקיים כל עוד החיים מדשדשים על סוג של מי מנוחות.
הבעיה מתחילה כשאנשים נמצאים במצב
של כאוס ולא עושים שום דבר כדי לשנות
את מצבם.
כלומר חוץ מלרטון באופן תמידי, לחרוק שיניים ולשדר מצוקה ותסכול 24/7.
מה שמשנה דווקא את החיים של הסובבים אותם למרבה האירוניה.
ברור לי שלפרק משפחה או לעזוב מקום עבודה אלו דברים מורכבים ביותר שמשנים את מסלול החיים. שמחסור בכסף אצל רוב האנשים לא יעלם בצורה שלא תגרום למשטרה לחפש אחריהם. וברור לי שלפעמים נופלים לתהומות שמאוד קשה לטפס מהם.
אבל יחד עם זאת, בהתחשב שלרוב האנשים אי אפשר לעזור באופן ממשי והדבר היחיד שאפשר זה רק לדחוף אותם לקצה עם נאומים וקלישאות חסרי תכלית, בסופו של דבר נדרש מהם לקחת שליטה על החיים שלהם.
כלומר חוץ מלרטון באופן תמידי, לחרוק שיניים ולשדר מצוקה ותסכול 24/7.
מה שמשנה דווקא את החיים של הסובבים אותם למרבה האירוניה.
ברור לי שלפרק משפחה או לעזוב מקום עבודה אלו דברים מורכבים ביותר שמשנים את מסלול החיים. שמחסור בכסף אצל רוב האנשים לא יעלם בצורה שלא תגרום למשטרה לחפש אחריהם. וברור לי שלפעמים נופלים לתהומות שמאוד קשה לטפס מהם.
אבל יחד עם זאת, בהתחשב שלרוב האנשים אי אפשר לעזור באופן ממשי והדבר היחיד שאפשר זה רק לדחוף אותם לקצה עם נאומים וקלישאות חסרי תכלית, בסופו של דבר נדרש מהם לקחת שליטה על החיים שלהם.
אנשים מפחדים ומתרחקים משינויים גם כשברור שייטב להם בקצה התהליך.
התמסכנות זו תכונה אנושית שלאחרונה אני מוצאת את עצמי סולדת ממנה יותר ויותר.
וזה לא שאני לא יודעת לבצע אותה היטב (באאארור שהסיבות שלי הן תמיד לגיטימיות!!!) וזה לא שאני לא מוכנה לספוג אותה מאחרים. אבל כשאתם מתחילים עם זה, כדאי שתציינו בפניי את תאריך התפוגה שאתם מתכננים לה. מקסימום אני אצא לסיבוב ומבטיחה לחזור יותר מאוחר. זה זמן טוב בשבילי לעשות סידורים חשובים כמו לחפוף שיער, לנקות מתחת למזנון ומעל המקרר.
כי אני מסוגלת לראות את חצי הכוס המלאה, גם אם היא מלאה ברעל.
ואני מאבדת שליטה כשאני רואה את כל נקודות האור בחיים שלכם, כשאתם רואים רק חושך של הפסקת חשמל יזומה.
הדברים המהותיים הם קשים מידי לטיפול?
תתחילו בבייבי סטפס (לפעמים רצוי של ילד של פיל) קחו נשימה ותעשו שינוי קל. משהו אחד שיעשה לכם טוב. הנה, תראו אותי. הבנתי שעבודה זה לא תחביב (לא מצאתי לזה הוכחה בגוגל, אבל מתעקשים איתי שזה לא), אז התחלתי לדבר לעצמי בבלוג.
וכאחת שרואה את חצי כוס הרעל המלאה, מה שאני רואה סביבי לאחרונה מאנשים גורם לי להעדיף לשתות אותה, מאשר להתמסכן על מה שהחיים זימנו לי.
אז תזכירו לי כשאחזור מהסיבוב שלי, להגיד לכם תודה.
* מוקדש בהערכה ענקית לשתי בנות, שהפכו את החיים שלהן במהלכים אמיצים במיוחד.
חחח במילה אחת ציפרלקס :)
השבמחק