הגיהנום אינו מפחיד אנשים שעובדים בשירות לקוחות. הם חסרי מורא מהחלטת הוועדה שתקבע לאן פניהם מועדות ביום שלאחר החזרת הציוד וטופס הטיולים. כי מה הם אש לוהטת ותימרות עשן בעולם הבא לעומת חווית נתינת מענה אנושי לבני אדם עצבניים בעולם הזה? (מתחתם ברשימה מונחים בנחת וביטחון רב אנשי מכירות).
כבר לפני שנים שמתי לעצמי ליעד/מטרה (יש כאלה ששואפים לעשות טריאתלון, אני מסתפקת במועט), שכל שיחה עם נציג שירות תהיה שזורה בחן, הומור וקור רוח. כן, קור רוח!!!! מה הבעיה?! אני מעולה בקור רוח!!! אה, וטונות של אמפתיה. כי ברור שהאיש שהיה על הקו דקה לפני היה נורא ואיום לעומת הנסיכה הקסומה מלאת שמחת החיים וההומור שהנני (להזכירכם גם ציניות זו קטגוריה של הומור).
הטור הראשון שכתבתי אי פעם לבלוג היה בנושא. הוא העביר את חווית ההתנתקות שלי מיס ובזק והמעבר לסלקום t.v ומהותו היתה שיותר קל לקבל שיתוף פעולה מאנשים כשפונים אליהם בצורה חביבה. אבל היי, זה היה בדצמבר 2017. משמע מאז הזדקנתי ואיבדתי את גרם הסבלנות שעוד הסתובב לי בגוף.
אבל אני לא מוכנה לקחת אחריות מלאה על הכישלון החדש בחיי. השילוב בין בני אדם מחוסרי זמן ועצבניים באופן קבוע מהחיים עצמם, לבין מענה קולי ממוחשב (יווו מענה ע"ש עינוי?) שדרכו הוא מפלס דרך א ר ו כ ה למענה אנושי תוך כדי הקשת המון מספרים והקשבה להמון מילים מדוקלמות בטון מכני, הוא שילוב לא ראוי כמו שמן ומים. או מים אחרי אבטיח.
אני נשבעת בחתול שלי (הייתי נשבעת בחיי, אבל שלו יותר שווים) שאני מתקשרת עולצת וטובת לב ומרגישה איך כל הקשה של ספרה נוספת גוזלת ממני את שמחת החיים ואת הרצון לחיות באופן כללי. לפעמים הקושי והמורכבות לעבור את מבוך המענה הממוחשב כדי להגיע לנציג הם אף תזכורת כואבת שאולי כשויתרתי על להוציא תעודת בגרות ועל אוניברסיטה ויתרתי למעשה גם על האופציה להצליח להתנתק מכל חברה מסחרית. ואולי אני רווקה נצחית, אבל נשואה קתולית לתמי 4 שלי כבר שנים.
ואחרי שאיבדתי אמון במין האנושי המפוקפק אתם מצפים שאאמין שתחזרו אלי אם אשאיר טלפון?! אחותי לא זוכרת לחזור אלי לעדכן על דברים קריטיים אז אתם?! (זה לא שאני נקמנית אחות. אבל את יודעת שאני כן). אין לי ספק שמטרת העל היא שאנשים ירימו ידיים עוד לפני שיגיעו לנציג. אבל אנחנו עם קרבי, מובחר ובעיקר אחד שמתעקש לשרוד.
המסמר האחרון שמוחדר לארון הסבלנות שלך הוא שאחרי דקות א ר ו כ ו ת בהגזמה של המתנה למענה בעוד עור התוף שלך סופג שירי מעליות, פרסומות וחזרה על המנטרה: שיחתך חשובה לנו, מוקלטת ואנחנו שומעים אותה אח"כ ומתים מצחוק, אתה מגיע לבן אנוש שמבקש ממך את כל הפרטים שהקשת לאורך כל המסע אליו.
בסיכומו של דבר כל הסיטואציה מכוונת לכך שגם אם אתה מלאך, נותן מתן בסתר מדי יום, מאכיל יונים וחתולי רחוב ומטפל בקשישים ניצולי שואה, לא תוכל להכריז בוודאות מוחלטת שיום אחד קלטת שיחה כזו שלך לא תפתח את מהדורת החדשות של שמונה.
לפעמים זה הפוך: מה שלא מחשל אותך, עלול להרוג מישהו אחר.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה