כל מכשיר שמשתמשים בו ללא הפסקה יקבל בלאי שבסופו של דבר יוציא אותו משימוש. זה ככל הנראה ההסבר לכך שבגיל מסויים, אחרי שימוש נרחב ומוגזם במוח שלנו, הוא מאבד חלק גדול מיכולת התפקוד שלו. לדעתי (הבלתי מלומדת יש להודות) האשמה היא בבורא עולם הכל יכול (נו מה? ואת הקוף מי ברא?) שהגזים ונתן למוח מונופול מוחלט על ייצור כל פעולה שאנחנו מבצעים. מדובר על האצלת סמכות מוגזמת מדי לאיבר בודד. אפילו כשאנחנו ישנים הוא לא נח, אלא מפיק לנו חלומות לעיתים בהשקעה הוליוודית מוגזמת של תסריטאי הזוי (או סתם סרט פורנו זול, תלוי באיזה יום).
כמו שחובה לתת לחיילים 6 שעות מנוחה רצופה ביום, או כמו שידוע שיש לשמור על שקט בין 14:00 ל 16:00, צריך חוק שיקבע שהמוח מתאפסן בתוך קופסא, מושבת מכל מלאכה לכמה שעות ביום ומוחזר לפעילות כשהוא נדרש לכך.
הדבר הראשון שאתה מאבד זה את הזיכרון. או שאולי אתה רק מאבד את הזיכרון לזה שאתה קוסם. זה יסביר איך "העלמת" את צרור המפתחות שהיה לך רק לפני רגע ביד.... והופ, אין לך מושג לאן הוא נעלם. או אולי אתה בכלל מנטליסט. זה לפחות מה שאתה חושב לעצמך כל פעם כשמישהו מתקשר, או שולח הודעה ובדיוק חשבת עליו. זה שהוא חוזר אליך כי יצרת איתו קשר לפני שלוש דקות, לא גורם לך לפקפק במחשבה שאולי אפשר ללכת לגוט טאלנט עם הלהיט הזה ולהראות לאורי גלר את הדלת (הכפית) החוצה.
הדבר השני שאנחנו מאבדים זה את הסבלנות. מגיל 40 אתה מדלל את האוכלוסיה איתה אתה מקיים מערכות יחסים. אם יכולת לחיות באי בודד, היית בורח. רק שכל החיים שאלו אותך אילו שלושה דברים היית לוקח לשם וב 2019 זה נראה לך מסובך כי טלפון, מטען ורשת אלחוטית, לא משאירים לך אפילו מקום לתחתונים. אז אתה מדבר רק עם מי שהכרחי ומשדר לסביבה נראות של איש עמוס ועסוק, מה שלרוב לא ימנע מאנשים לפנות ולנהל איתך שיחות סרק, או גרוע מזה לספק לך מידע שלא רלוונטי ואין לו משמעות אישית לחייך.
עד כה רובכם מהנהנים בהסכמה.
מפה בני האדם נחלקים לשתי קבוצות: אלה שמודים שיש להם בעיות אקוטיות יותר ו...לחסרי מודעות עצמית הלוקים בהדחקה.
מפה בני האדם נחלקים לשתי קבוצות: אלה שמודים שיש להם בעיות אקוטיות יותר ו...לחסרי מודעות עצמית הלוקים בהדחקה.
יש ברשותי מידע רפואי מסווג על המקורבים אליי (הוא ינתן בשמחה בתמורה לסכום פחות מסימלי, זמנים נואשים) אבל אפתח בעצמי: שלום, קוראים לי רונית וכשאני מתעוררת באמצע הלילה, מתחיל להתנגן לי בראש איזה שיר ישן, תמיד מרפרטואר מוזר ומופרך שמקשה עליי לחזור לישון. אגב מרגע היקיצה זה קורה במהירות האור וזה אירוני כי זה לילה וחושך !!!!! (אם לא עניתם בראש, אוהבים אותך רונית. אתם לא רואים מספיק סרטים/סדרות, טפלו בזה).
אני יודעת להסביר (לתרץ) לעצמי היטב איך החיים הביאו אותי למצב שבו כל דבר שמתרחש סביבי, כל סיטואציה שאני נקלעת אליה, סידורים שאני צריכה לעשות וכל מטלה בסיסית כגון קניות ומה לאכול מכניסה אותי למערבולת בלתי נגמרת של מחשבות "ותוכניות עבודה". לכל דבר שאני עושה יש משמעות שתשפיע לעיתים ביותר ממובן אחד. אני עסוקה בעבודה רוב הזמן ועברתי שנים לא קלות כלכלית, פיסית ויצאתי מהן לדרך חדשה. נאמר שאם תוקם ועדת חקירה ממלכתית, אלו ככל הנראה יהיו מסקנותיה בדו"ח הרשמי.
כשמעורבים בני אדם נוספים בסיטואציה, אני מסוגלת לנהל איתם דו שיח פורה ביותר בלעדיהם, במעמד צד אחד - שלי.
לשאול, לתהות, לענות בשמם ולקבל הסכמה מלאה - ממני.
לשאול, לתהות, לענות בשמם ולקבל הסכמה מלאה - ממני.
לקראת הטור הזה בדקתי קצת על ocd בגוגל. גוגל ישר זיהה את הפוטנציאל והעלה לי רשימה ענקית של הפרעות שאדם יכול לסבול מהן, הפרעת קשב, הפרעת אישיות גבולית ועוד. בטח מעכשיו אקבל פירסומות למבצעים על ריטלין וציפרלקס. בהגדרה מדובר על מחשבות טורדניות שמלוות בחרדה. שלי לא מלוות בחרדה, ככל שזה מוזר. אני צריכה לחיות איתי 24/7, כל אחד אחר היה חרד. טורדניות הן כן - כמו זבוב על האף ביום חמסין.
הטענה היא שכל אדם שלישי בארץ לוקח ציפרלקס. שזה כדור מצויין שתפקידו להכניס כל מחשבה לפרופורציה הנכונה. מכירה כמה אנשים שחייהם ניצלו בזכותו. היתה תקופה שרציתי שקט מעצמי ברמה כזו, שלא היה אכפת לי להיכנס לסטטיסטיקה. גם ככה הגוף שלי מלא בכדורי מרשם, מה כבר יכול לקרות? אז מה שיכול לקרות זה שהעלון לצרכן יבחר עבורי את תופעת הלוואי שאין לי שום יכולת או רצון להתמודד איתה (סקרנים לדעת איזו? תתקשרו. הגיע הזמן שתתעניינו בשלומי) וכך ויתרתי על שקט נפשי וחזרתי לנהל איתי שיחות במלוא המרץ. מי צריך שקט נפשי בכלל? זה בטח שיעמום תחת.
הסיפור שלי הוא בקושי דרמה קומית (הז'אנר הכי מוזר שיש בקולנוע, או מצחיק או עצוב, תחליטו לפני שאני באה) לעומת מה שקורה סביבי לאנשים. 2019 ואחד משלושה לוקח כדורים, ורופא משפחה רושם אותם כאילו זה אקמול, לחץ החיים עצמם שוחק, ועדיין רוב האנשים לא יודו בפני אחרים שהמוח שלהם כבר לא מחווט כמו שצריך ועושה בהם ככל העולה על רוחו.
אם בסוף כדור הארץ ייפגע על ידי אסטרואיד, או נושמד על ידי חייזרים וצריך יהיה להתחיל את כל השיט הזה מחדש, לא נותר לי אלא לקוות שהפעם ייצרו אותנו עם חלקי חילוף במחיר שווה לכל כיס. אני קוראת מהבלוג הזה כבר עכשיו לרמי לוי לשים עין על המכרז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה