"הייתי מאוד עסוק" הוא אחד השקרים הכי אידיוטים שבני אדם אומרים כשהם מנסים לתת הסבר לכך שהם נעלמו לך מהחיים עד שחשבת לפנות למשרד החוץ ולהכריז עליהם כעל "מנותקי קשר". אם הם יחושו שרצוי להוסיף ולשכנע אותך, רבים יבחרו לומר גם המון מילים על עייפות ותשישות נפשית. הם ישתמשו בהסבר כל כך מפורט וארוך עד שזה יראה לך מוזר שבן אדם עייף יכול לבזבז אנרגיות על כל כך הרבה מילים.
או קי, בגדול על עסוק ועייף ידעת. כי לפי רשתות חברתיות: בין הופעות, בילויים עם המשפחה ותמונות של אוכל ממסעדות עושה רושם שנשארו לאיש 24 דקות לשינה החודש. אז אולי זו באמת היתה טעות לצפות שהן יתבזבזו עליך. אלוהים, או הקוף או מי שזה לא יהיה ברא לנו 24 שעות כי לא היה לו ספק שבזמן הזה נוכל להספיק הכל. אבל זה קרה לפני המון זמן, זהו שחר חדש של תקופה מודרנית. הצרכים והאופציות שלנו התרחבו והתפתחנו מלא – כלומר חוץ מזה שאף אחד עוד לא הצליח לייצר יותר שעות ביממה או לבנות כוח רצון לעשות מה שאנחנו לא ממש חייבים.
אולי אידיוטי, אבל זה שקר לבן בהסכמה. יש הסכמה מלאה בין שני הצדדים בשיחה שזה טיפשי לשמוע את זה באותה מידה שזה טיפשי להשמיע את זה. כך יוצא שכל הצדדים מרוצים ואף אחד חלילה לא צריך לשקול להגיד את האמת המאוד פשוטה:
הכל עניין של סדר עדיפויות ואתה ברשימה במקום אחד לפני: לנקות פנלים בצד האחורי של המרפסת בבית.
אני הראשונה להודות שיש גבול לאנרגיות שאדם יכול לפזר. הכוחות שאני משקיעה בעבודות שלי מונעים ממני (או יש לומר מהווים תירוץ טוב) להימנע מכל עשייה אחרת. אני קמה כל יום בארבע וחצי בבוקר, אני סופגת בני אדם מורכבים יותר מידי שעות ביום וכשאני פורשת לפינה שלי בבית אני אנרגטית ומלאת שמחת חיים כמו מתי כספי. הרווקות שלי הפכה להברקה גאונית ככל שעברו השנים והסבלנות שלי הלכה והתקצרה. החופש והיכולת לא להיות מחויבת לחזור הביתה ולתפעל את עצמי או חמור מזה- אנשים אחרים, הוא האושר בהתגלמותו. גם בגלל זה (ובגלל הסטיגמה על רווקות כמובן) לקחתי חתול. שהרי ידוע שהם אוהבים אותך לארבע דקות כשאתה נכנס ואז חוזרים לאהוב אך ורק את עצמם. אין להם רצון לתשומת לב תמידית ולי אין רצון לתת כזו. אבל ברור לי שאת מעט מערכות היחסים שהותרתי לי יש צורך לתחזק. וככל שאני מרגישה לרוב נטולת אגו (חחחח הצחקתי את עצמי) יש גבול לכמות ההבנה והאמפטיה שאני מסוגלת לייצר כלפי תופעת "ההודיני" שמבצעים אנשים שאני רוצה בחיי. מצד שניייייייייייי זה לא שאני לא יכולה להבין את זה שהימים עוברים בצורה זריזה מידי ובאמת שרוב האנשים (ואני לגמרי אנשים) מגיעים בחלק גדול מהימים למצב שאין להם כוח לשמוע שום סאונד, כולל לא את "הקול הפנימי שלהם". כל הסיטואציה היא נהדרת. היא גורמת לי לעשות את הדבר שאני הכי טובה בו: לכעוס ולהבין את הצד השני בו זמנית. זה תחביב ישן שלי, אני ממש טובה בו.
אז מה שנשאר זה רק להחליט מה יותר חשוב, שפיות דעתך ומעט שקט נפשי או השקעה ומאמץ כדי לשמור על אנשים שאיכשהו החליטו באופן שרירותי ומוזר שהם מוכנים שתסתובב להם בחיים.
יכול להיות שזה שכתב את "לא טוב היות האדם לבדו" היה בעצמו אידיוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה