אם
החיים היו מלאי הפתעות וחסרי וודאות עוד לפני 2020, באו החיים שאחרי הקורונה (חחח
אחרי- התכוונתי תוך כדי) והוכיחו שיותר מזה שאלוהים צוחק על מתכנני התוכניות, הם
צוחקים על עצמם תוך כדי שהם מנסים לקבוע משהו. אבל שום וירוס לא יעמוד ביני לבין
העולם הגדול (או מדוייק יותר ביני לבין האופציה לשופינג) ועל כן גם שני ניסיונות
טיסה כושלים לא עצרו בעדי מלנסות ולעשות גיחה קצרצרה לסופיה - בולגריה.
אם הייתי רוצה לבשר על הריון לסביבתי הקרובה, הייתי מבועתת פחות. זה לא (רק) שפחדתי מעין הרע, כמו שרציתי להימנע מהצורך להודות בכישלון שלישי – נמל התעופה/קורונה - 3 רונית – 0, זה כבר לא הפסד, זו תבוסה. וככל שאני טיפוס לא תחרותי, אני גם טיפוס שלא מבין רמזים. אז ניסיתי שוב והמתנתי.
את ההמתנה ליום הדין, סליחה- לטיסה, העברתי בעיקר בספירה יומית של חולי הקורונה בבולגריה, עקבתי אחרי התחלואה הגואה באירופה הלא מחוסנת בבוסטר ועין אחת הייתה פקוחה באופן קבוע לכיוון המייל שיבשר: 4-0 לקורונה. פסימית שכמותי. אחרי שאיבדתי שנתיים מחיי לקורונה והורדתי לעצמי עוד שש שנים מהמתח, לא ייאמן - אני טסה!!!!!!
אגב, פעם חשבתי שאם כבר טסים, זה חייב להיות מינימום לשבוע. היום, אם תתנו לי אחר צהריים של פורענות וחזרה עוד באותו היום, אני אורזת תיק ומחכה לכם בשדה.
רבים יעידו שמעל גיל 40 מעגל החברים מצטמצם לאלו ששרדו את השינוי שחל בכם במהלך השנים. חברים חדשים הם נדירים ואני נוסעת עם אחת כזו. בפעם הראשונה אני טסה עם מישהי שלא העברתי איתה יחד יותר משלוש שעות רצופות עד כה. איזה שטויות, מה פתאום סיכון? מה יש לי לדאוג? מדובר בסה"כ בחברה שהיא גם הספרית שלי. זו גם אותה אחת שאחראית לכל שאר טיפולי הקוסמטיקה שאני צריכה לבצע כדי להראות סביר במרחב האנושי. במקרה הכי גרוע אני לא אסתכל במראה יותר אף פעם ומי שיסבול זה אתם שתאלצו לצפות בי ובגרסה הנשית שלי לשפם.
הטיסה הפעם מטרמינל 3 אותו לא פגשתי עוד הרבה לפני הקורונה. איכשהו כל הטיסות האחרונות שלי נדדו לטרמינל 1 היבשושי והלא אטרקטיבי, כך שההתרגשות גדולה מהרגיל ואף קפה ומאפה ב 150 ₪ לא ירמוס לי את האושר.
אתמול הייתי בהופעה של בעלי לעתיד תמיר גרינברג בהיכל התרבות. אושר צרוף. איזו התחלה מדהימה לחופשה המתוכננת. פתחתי את הבוקר באופוריה, קצת עבודה והמון קפה. כמה מושלם. רק שחמש דקות לפני שיצאתי לשדה, נחת עלי משבר בעבודה שהוציא אותי משלוותי (יו, לא ידעתי שהמילה שלווה מופיעה בלקסיקון שלי) עד כדי בכי מוגזם. אני אדם זריז מטבעי כך שתוך כדי סגירת המזוודה והתארגנות סופית, ניהלתי את האירוע ב"קור רוח" של אישה בהריון עם תאומים בחודש תשיעי בחום של אוגוסט - משמע היסטריה ודרמה. הצלחתי לסדר הכל, ניגבתי את כל המים שנשפכו לי על הפרצוף. עיקמתי שפתיים לסוג של חיוך ויצאתי לדרך.
טרמינל 3, כמה התגעגעתיייייי אתה לא רואה את טרמינל 1 ממטר. אחרי כמה שנים של פרידה כואבת, חשתי שאני צריכה לפצות אותך ולרכוש ככל שאוכל. אגב תוך כדי זה שאני רוכשת קלטתי שאני עדיין עם עין אחת צופיה על המייל, לבדוק שהטיסה שאני אמורה להיות עליה עוד שעה, אכן מתקיימת. אני צולקתי נפשית מהביטולים האלה לתמיד.
עלינו על מטוס דמוי קופסאת סרדינים מרופטת שעשה רושם שלא תשרוד גם פקק באיילון, אבל מה אומר - הגענו. ביציאה משדה התעופה היתה אמורה לחכות לנו הסעה, אך לא. כל ניסיון לאתר את האיש שאחראי להעביר אותנו למלון עלו בתוהו ומצאנו את עצמנו עולות על סוג של מונית שניראתה אחות של הקופסא המרופטת איתה נחתנו. אחלה, אני אוהבת יציבות. בדרך התקשר אלי איש ההסעה כולו מתנצל שהתפספסנו. רק אציין שכל דקת התנצלות שלו בטח גבתה ממני 50 ש"ח, כי לא עשיתי חבילת שיחות.
* הערת ביניים - תודה לסלקום שחבילת האינטרנט שעשיתי לא עובדת. פתחתי נתונים לנייד, עשיתי כל מה שיכולתי. ממש חמוד מצידכם שחסכתם לי 200 ש"ח, עוד כסף שאפשר לבזבז!!!!
המלון מושלם. עד כמה מושלם? לראשונה בחיי אני במלון שיש בו שולחן עבודה גדול מימדים הכולל כיסא מנהלים ותאורה מפנקת. זה כאילו אלוהי הוורקוהוליות החליט לפנק אותי!! רגע... לא ממש, קבלו תיקון. מתברר שאני צריכה מתאם לשקע. ואוו כמה התבאסתי. אבל לא נורא. לא משנה מה תכננו למחר... שיניתי את זה לחיפוש אינטנסיבי אחר מתאם לשקע. זהו, עכשיו לילה ואני הולכת לישון ולחלום על מיילים.
בשש וחצי בבוקר הלכתי לטפל בדחיפות בהתמכרות השניה שלי אחרי עבודה - שתיית קפה. הלכתי לבד, חברתי לטיול עוד ישנה. חדר האוכל ממש מלא כל טוב, אני כבר שעה פה בטלפון וכרגע הזמנתי את הקפוצ'ינו השלישי שלי. המלצריות בוהות בי בייאוש. הבטחתי להן באנגלית רצוצה שזה דה לאסט וואן.
בארץ הקודש, אם אני צריכה אחרי העבודה, נאמר, ללכת למכולת שנמצאת פסיעה מהבית שלי אני נכנסת לדיכאון כבר בצהריים. אין לי כוח. המחשבה ללכת עשרה צעדים מיותרים מכניסה אותי לסחרור מחשבתי שבסופו של דבר מסקנתו תהיה שלחם זה דבר מוערך מידי, יש לי קרקרים בבית ואין שום סיבה אמיתית לטירחה הזו. אבל שימו אותי בחו"ל והשעון החכם שלי שרוב הזמן חושב שאני מתה, כי אני זזה פעם בשעתיים שלוש, יהיה בטוח שתרמתי אותו לנערה קופצנית בת 16. בסביבות 26 אלף צעדים, כולל מסע כומתה - סחבתי שק איקאה מפוצץ ברכישות על הכתף במשך כמה שעות.
סופיה יפה. רחובות רחבים וגדולים, היא נקיה, והיא זולה. ממש זולה. כרגיל, כל קניה (כולל אוכל) מעוררת מיד דיון והשוואה למחיר אצלנו. למזלי בחרנו נכון את ארץ היעד. מבחינה מתמטית זה להכפיל בשתיים, זה חישוב שאפילו אני מסוגלת לעשות.
* הערת ביניים, עד כה לא נמצא מתאם לשקע של המחשב ומקציף החלב אבל אני ממש בסדר עם זה. באמת לא מדאיג אותי בכלל, ממש באמת, הכל בסדר. שום בעיה. אני ממש ממש ממש ממש בסדר.
נסיעה במונית פה זולה כל כך שבאמת אין שום סיבה להסס אם לבצע אותה. ישנה רק בעיה אחת, ככה קטנה, ממש פיצית. אנחנו במרכז העיר, כל מה שאנחנו רוצות מתקיים ברדיוס קטן מאוד ומשום מה אין להם מושג מה נמצא איפה בעיר שלהם. הם לא מכירים שמות של מלונות, הם לא יודעים שהתחיל אצלם יריד קריסמס מרכזי. הם יותר תיירים מאיתנו והכי תמוה, הם לא משתמשים בווייז וביקשו מאיתנו לספק להם את האפליקציה.
בבוקר מוקדם עשינו את בדיקת הקורונה שתחזיר אותנו לארץ ונגררנו לשם בצהריים לקחת את התוצאות כאילו אין מיילים בחיים האלה.
האנשים ברובם ממש מסבירי פנים לתיירים. כל שאלה נענית בסבלנות, הם אף עוצרים לדקות ארוכות לפעמים. מזג האוויר פשוט מושלם, קר במידה סבירה, אין גשם. מהארץ לעומת זאת, מגיעים מסרים וידיעות על כך שאתם טובעים. היה אצלנו קיץ עד לפני יומיים. קצת מעליב שחיכיתם עד שאני אלך.
* הערת ביניים, נמצא מתאם לשקע!!!!!!!!!!!!
היינו
בשוק, היינו בקניון, הלכנו אין ספור רחובות, הלכנו לאיבוד ואז מצאנו את הדרך חזרה
לפרוק "סחורה בחדר" כדי לפנות מקום לסחורה נוספת. אם אנחנו כבר פה, ראוי
שנתרום לכלכלת המדינה.
* הערת ביניים - נראה לי שהמתאם לשקע לא יעשה את העבודה, אני בסדר. הכל טוב אני באמת בסדר, זה לא מדאיג אותי, אז שלא ידאיג אתכם. מצבי הנפשי מעולה.
עושה רושם שאני באופוריה מוחלטת, המוח שלי התרוקן מכל דבר שהוא לא המקום והטיול הזה. זו תחושה שלא זכרתי ואני מקווה שאלוהי הקורונה יסכים שאני אחזור אליה עוד מידי פעם, כי נראה לי שמשעמם לו והוא התחיל לסגור שוב את אירופה.
היום הכרנו נהג מונית שאולי לא ידע את הדרך, אבל הצליח לנסוע ולשחק בו זמנית בסוג של סוליטר בטלפון שלו. שמתי לב שגם הדיבורית לרכב אינה מוכרת בבולגריה. קיצר, מסתמן שגברים ממש טובים פה בלעשות שני דברים במקביל.
ארוחת ערב אכלנו ב"נאפיס" של בולגריה. רשת מסעדות בשם "הפי". מקום מעוצב בצורה מהממת, אוכל טעים וזול. וזו הזדמנות להעביר מסר: רבותי ממליצי הפייסבוק - נאפיס זה לא. אתם חייבים לעבוד על עולם הדימויים (וההבנה) שלכם. המסעדה הזו זולה כי זול פה. לא נמצא כל קשר בינה לבין המסעדה שהוקמה במקור כמחווה לעדה התימנית. למי שמכיר אותי ונבהל לרגע, אני לא בדקתי שום המלצה. אני באתי לפה בלי לדעת כלום על כלום. כמו אלה שבאים אלינו וחושבים שאנחנו נוסעים לעבודה על גמל? אז כזה. חשבתי שהכל מיושן פה, מלא בסמטאות צפופות וכשהגעתי מצאתי רחובות ענק שחונות בהן מכוניות ממש שוות.
הגברים כאן אינם נראים אטרקטיביים בעליל וחבל, אם אני כבר יוצאת מהמוד שלי שמתקיים באופן קבוע על עבודה, שינה וטלויזיה הייתי שמחה לשטוף את העיניים באיזה "לוציפר" אחד או שניים (שורת מחווה לאחותי, אל תשאלו ואני לא אצטרך להסביר).
עד כה, אחרי שהלכתי 56898024 קילומטר אני חייבת לציין שלא מצאתי חנויות תיירים. כאלה עם כל השטיקים של כובעים, מגנטים וכו' (יש לי אוסף של מגנטים מכל המקומות שהייתי בהם, אל תשפטו אותי בחיאת) מה שכן יש פה בכל פינה, אלו חנויות קטנות עם כל מיני סוגי אגוזים וגרעינים. הם מחולקים לתאים קטנים ומסודרים. מה אני יודעת, אולי סנאים מנהלים את הארץ הזו. עוד מנהג שאותר פה הוא לשים בבתי קפה ובמסעדות פתקים קטנים מגולגלים דק דק עם "עתידות" בזוקה סטייל. זה היה נחמד אם הם היו מגישים לכל אחד פתק בודד. אבל הם משאירים לך על השולחן פח קטן עם 20 כאלה, כך שתאורטית, יכולתי לצאת עם כל כך הרבה מידע על העתיד שלי, שלא היה נשאר לי למה לצפות, אז ויתרתי.
* הערת ביניים - בחצות הלילה הוצאתי את המתאם מהפח, הייתי חייבת לעשות עוד בדיקה ו........... הבנתי איך זה עובד!!!!!!!!!!! אההההההההההההההההההה יש לי מחשב !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אההההההההההההההה. סתם נו, הייתי ממש קולית. למי אכפת מעבודה. אני בחופש - אה, לי.
זהו, הולכת לישון עם עין אחת על המחשב, סופרת לו את האחוזים העולים בסוללה.
* נתחיל עם הערת ביניים. מחשב יש - חיבור למחשב שלי בעבודה: אין. אבל אני עדיין בסדר, נושמת סדיר ולא קורה לי שום דבר חריג שכמה שיחות אצל פסיכולוג לא יפתרו.
יצאנו היום מאוחר באופן יחסי ישר לקניון נוסף, אחרי רכישה קלה המשכנו לאבד את עצמנו ברחובות סופיה. כמו תמיד, ניצלנו על ידי נהג מונית שהוביל אותנו למקום מבטחים שם המשכנו למדוד רחובות נוספים. בבתי הקפה הפזורים במדרחוב ענקי, מעשנים גם במקומות סגורים. זה בטח כי הם רוצים לוודא שאם הקורונה לא תדלל להם את האוכלוסיה, הם יחוסלו על ידי עישון פאסיבי. בכל זאת, תמיד צריך תוכנית מגירה. אגב אפשר לחזור לארץ, מצאתי חנות תיירים הולמת ויש לי מגנט ראוי.
*הערת ביניים: עד כה ערכתי השוואת מחירים בערך ל 9857 מוצרים. אם צריך אותי לאיזו פינה של תוכנית חיסכון בערוץ 12, אל תהססו לפנות.
חברתי למסע אחראית על שלושה ילדים בגילאים שונים, כולם בעלי התמקצעות בסודות הסלפי, כך שבין לבין אני נעצרת, מקבלת טיפ ומצלמת. זה מסוג הדברים שבארץ לא היו קורים גם אם זה היה משחק הדיונון והחיים שלי היו תלויים בזה. (לא ראיתי אבל אני רואה מלא אקטואליה - גיא פינס אז אני מעודכנת)
בבית קפה בו ישבנו תוך כדי עישון פאסיבי כמקובל, קיבלנו הפעם פתק "עתידות" בודד לכל אחת. לי יצא שאני אקבל כסף. קטע. חשבתי שזה פתק עתידות של בזוקה אבל אז התברר שזו בכלל הבדיחה של בזוקה. סתם חוסר הבנה, עמכם הסליחה.
אחרי מנוחה קלה שמנו פעמינו למסעדה איטלקית שנמצאת בסמוך למלון. אחרי התברברות עם התפריט שנראה קצת עילאי מתנשא, בחרנו בכמה מנות שקיווינו שיש בהן כמה שפחות מוקשים בעקבות מילים שלא ממש הבנו וביצענו הזמנה. בגדול אין לי תלונות חוץ מאחת - שלא קיבלתי "פתק מזל", מסתמן שזה יותר עניין עממי ופחות תופס במסעדות יוקרה.
אחרי נסיונות מורכבים לארגן לנו לו"ז הגיוני למחר, אני הולכת לישון בתקווה שסוף סוף מחר בבוקר אצליח לעבוד קצת. ואם לא, מה אומר. אסור להתערב לגורל.
יום ראשון 21.11.2021:
התעוררתי בשלוש וחצי ותודה לאלוהי הנטפליקס שבזכותו שרדתי את שעות ההמתנה למרתון היומי. המחשב לא מתחבר לעבודה ואני מתחילה להבין שזה לא נועד לקרות. אני לא מוטרדת. 65654 מיילים שוכבים שם ואין להם מה לעשות חוץ מלחכות לי. חרשנו את העיר בצורה כזו שאנחנו מתקשות לאתר מקום מרכזי שלא היינו בו. בסופו של דבר מצאנו עוד שוק מקורה שאמור להיות "חובה" לתיירים. מה אומר, אולי המלצות לא תקבלו ממני בטור הזה, אבל אני מוכנה להגיד לכם לאן לא ללכת - לשם. מהשוק המשכנו לעוד... קניון, המשכנו עוד... לרכוש. השעון החכם שלי, לדעתי, מכין לי מצעד ניצחון מיד עם חזרתי הביתה.
יתכן שיכולנו לנצל את שלושת הימים האלה ליותר תרבות, מוזיאונים והיסטוריה מקומית. אבל אני חייבת להודות שאחרי צום חו"ל של שנתיים כל מה שרציתי זה להסתובב, לבהות, לרכוש ובעיקר לעשות רגע פאוזה מלחשוב. את היעד הזה ללא ספק השגתי. מזג האויר אגב הפך היום לחם בצורה מוזרה. בעוד זה הפך את חברתי למסע מאושרת, אני מעדיפה שהאוזון יבלע אותי ונסיים עם זה.
לסיום הטיול החלטנו ללכת לספא של המלון. משהו שאני לא מרבה לעשות. מסתבר שהתור שניסינו לבצע לא ממש עבד ואני באמת לא ארבה לעשות מסג' גם בעתיד הנראה לעין.
* הערת ביניים - מצאתי את עצמי תוהה למה מוחאים בכלל כפיים לטייסים על נחיתה? זאת העבודה שלהם לא? אליי, כשאני עושה משהו מדהים בעבודה, אף אחד אפילו לא מרים מבט.
זהו חוזרים.
בשדה התעופה קיבלתי פיצוי על המסאג' שלא התקיים. הבודקת הביטחונית מיששה אותי עד שכל השרירים שלי הפכו רפויים. באינטרנט אגב, צויין על ידי חלק מהישראלים, ששדה התעופה בסופיה הוא ממש קטן ושאין בו כלום. אין אוכל, אין שתיה וגם שלא מקבלים שם שום מטבע מלבד יורו. אולי הם התכוונו לסופיה של מדינה אחרת, כי פה היה הכל, מה שאיפשר לי לבזבז את מעט הכסף שנותר לי.
הפעם קיבלנו מטוס חדיש ונאה למראה שלא הרגיש כמו קופסאת המוות מלפני שלושה ימים. היציאה מבולגריה היתה זריזה ביותר וגם פה בארץ הקודש הבירוקרטיה מסתיימת לאחר דקות.
* הערת ביניים - המחשב שלי גם פה סירב לעבוד. יש לי הרגשה שהוא ניסה להתאבד בגללי. בלית ברירה הוא עבר בדיקה אצל עובדי החברה ופתח את עצמו ואת 448765 המיילים שלו רק בצהריים.
היה תענוג.
תודה לחברתי למסע ג'נט, שלמרות התקפי פומו שיש לה (תעשו גוגל) ולמרות זה שאיכשהו אני בעלת האנרגיות בינינו, סגרה לי פינה שחיכיתי לה זמן רב. ואני רק מזכירה. מי שרוצה ולו אחר צהריים של פורענות, אני מחכה לכם בשדה.
Email secured by Check Point
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה