לכל אחד יש את השריטות שלו. סליחה! התכוונתי הרגישויות שלו. המקום שאם נגעת בו בטעות (או בכוונה, אני חושדת ברובכם), גרמת עוגמת נפש שרק שעה שעתיים אצל פסיכולוג יוכלו לתקן.
הראשית שלי (כן נו, אחת מני אלף. לא כי אתם יותר אחלה!!) היא רדיפה אחרי אנשים כשביקשתי מהם משהו.
אין לי ציפייה שהם יעזבו באותו הרגע את כל עיסוקיהם למעני, אבל נדיר ביותר שאהיה מוכנה לתזכר ולבקש משהו מעבר לפעם שלישית (גם בתמורה לגלידה).
אני פלגמטית לחלוטין. טכנופובית, חסרת כישורים, עם 2 ידיים שמאליות ודי מוגבלת פיזית.
(יש לי גם יתרונות. בשלב הזה אתם כבר בטח מתים לדעת מהם. יום אחד אני אעשה להם טור קצר מאוד בנפרד).
ככה שאני לגמרי צריכה מפעם לפעם עזרה מבני אנוש אחרים. זה תענוג לבקש סיוע מאנשים.
אבל בגדול אם הייתה לי בחירה, הייתי מעדיפה מוות בייסורים. אבל לא נורא, רוב הזמן זה מייצר אצלי את אותה התחושה בדיוק.
שריטות של אחרים אני מסוגלת לזכור רק אם הם עשו לי במהלך הדרך דרמות שצילקו אותי מספיק (זה לא משנה מי יצר את הדרמה. ובלא משנה זו הייתי בטח אני).
מה שלא אומר שאני לא חושבת שאת שלי הם אמורים לדקלם בעל פה, גם כשמעירים אותם באמצע הלילה ורצוי לפי סדר גודל האסון שזה ימית עליהם.
אבל לא חייבים לדרוך ברגל גסה על קצוות העצבים של אנשים כדי לגרום להם לתעב את הקיום שלך לפחות לכמה רגעים (כמה חודשים זה נופל בקטגוריה של רגע?)
אנחנו יצורים תלויי מצב רוח שמשתנה במהלך היום כמו מזג אויר טרופי.
משמע אנחנו עלולים לאבד את ההומור שלנו (אם אין לכם, אני גם ככה לא מתקשרת אתכם, אז אתם לא בעיה שלי) בדיוק ברגע שלא מצפים מאיתנו.
הכי מתעתעים ומסוכנים הם אנשים בעלי הומור עצמי. נאמר סתם דוגמא אקראית - אני.
שיכולים לצחוק על עצמם ולתת לאחרים לעשות את זה בלי שום מעצור בכל זמן נתון - חוץ ממתי שבא לכם.
גם מאחר ורוב התקשורת כיום נעשית בכתב, אין לך מושג מה הלך הרוח אצל הנמען שאולי בדיוק שוקל את חייו אל מול בקבוק ציאניד. ואז בתזמון מושלם אתה מופיע לו בווטסאפ עם בדיחות שננסי ברנדס נטש כבר בשנות השמונים ויוצא שאתה מעצבן אותו ממש ונותן לו דחיפה אחרונה לתהום.
בסופו של דבר כל הרגישויות האלה, השריטות הקטנות באישיות שאנחנו דואגים לטפח במהלך השנים ומצב הרוח שמשתנה על בסיס שעתי - אלו מלכודות שאין מצב שאנשים שמקורבים לנו לא יקרסו לתוכן מידי פעם.
טוב נו, התחרטתי.
אם אתם גורמים לי לבקש בפעם השלישית. לפחות שיצא לי מזה גלידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה