אני עובדת כחודשיים באוויס וכמו "בת מזל" אמיתית, אירגנו לי מיד אחרי סוכות גיבושון באילת.
אחרי שסיימתי עם התקף החרדה, כי ברור לכם שהאישיות שלי שם עוד לא מגובשת לכדי התמודדות עם הדבר הזה, הבנתי שלפחות זה אחלה רעיון לטור.
אז אם מישהו מאוויס עבר כאן בסביבה, שימו לב לתאריך. כמו שנהוג לשים כתובית לפני כל סידרה בנטפליקס: "הסיפור אמיתי, אולם הדמויות שונו לצורך העצמת הדרמה" או "כל קשר בין הסידרה לבין המציאות הוא מקרי בלבד". תכלס ברור שהכל גם עליכם. בסופו של דבר אתם עשויים מאותו חומר אנושי בלתי נסבל כמו כולם.
אני בטוחה שגם עובדי גוגל מתלוננים בשיחות מסדרון על היחס שהם מקבלים מההנהלה שהחליפה להם את קפסולות הקפה של נספרסו באלה של ארומה במטרה לחסוך קצת כסף שיממן להם את המסאג' בטיול שמתוכנן לאיים הקריביים.
ישנו סעיף בכל חוזה בין עובד למעביד ששומר ומגן על זכות העובד להתלונן.
נהוג לחשוב שהכל מתנקז לסעיף השכר, אבל לא ממש. אם יציגו לך שלושים אופציות למתנת חג, אתה תאמר שחסר לך ברשימה קוצץ שיערות באף ושתלושים באלף ש"ח זה נחמד, אבל הם לא כוללים מבצעים. אז שווי הערך האמיתי שלהם הוא פח. אם יש לך חדר אוכל מסובסד במחיר ממוצע של במבה וקולה, זה מעולה. אבל זה משעמם וכבד לאכול כל יום אוכל מבושל וגם לא כזה טעים שם. כנראה שמאה וחמישים יום מתוך סל ימי העבודה השנתי שאכלת שם, היו הימים שהיית מצונן וגם ככה טעם וריח לא היו חשובים לך.
כנ"ל לגבי ימי גיבוש. העובד הממוצע יקטר שלא מארגנים לו כלום כשבכל מקום עבודה אחר המתקיים על פני כדור הארץ רווחת העובד היא מעל הכל.
ואז מארגנים לו אחד כזה וזה מושלם. לא כי סוף סוף זה קורה, אלא כי זה פותח בפניו אופציות אין סופיות של תלונות שלא יוצא לו להתבוסס בתוכן ולהתמרמר עליהן על בסיס קבוע. ואז במשך ימים כל שיחה שמתקיימת בין אנשים בעבודה כוללת בתוכה רשימת תלונות אין סופיות. על המלון, המיקום שלו, על המורכבות לעזוב את המשפחה (אגב גם חתול זה נחשב!!).
אין ספק שהאירוע משיג את המטרה באופן מושלם.
זה מאוד מגבש את האנשים להתלונן יחד בצורה אינטנסיבית ומרוכזת לאורך תקופה.
קיצר, עד אוקטובר אני אמורה להיות מוכנה נפשית להיות עם חבורת זרים בנסיעה של 6 שעות, לערב קריוקי ומשחקי חברה. לא רואה שום דבר שיכול להשתבש בכל הארוע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה