יום
חמישי 2.6.2022 - הטיסה בחסות אלת המזל.
ושוב אני מוצאת את עצמי בנתב"ג של אחרי הקורונה, שחרט על דגלו להמשיך להתנהל בכאוס בלתי נגמר. הם מנסים כבר כמה חודשים לבדוק איך זה למכור כרטיסי טיסה בלי שיש להם עובדים, טייסים או מספיק מטוסים. האמת שזה עובד להם נפלא. העם המובחר רוכש ורוכש ו... רוכש.
רגע קניית כרטיס הטיסה הוא רגע של אופוריה. החלטת על חופשה, מצאת את הזמן לברוח מהעבודה, גירדת את הכסף הנדרש. תחושה מזוקקת של אושר עילאי. ואז עברה דקה. ממנה ועד התאריך המיועד מתחיל ליין הימורים האם תהיה טיסה, טייס או שדה באופן כללי. אציין גם כי מרגע הרכישה אין לך מענה בשירות לקוחות בשום חברת תעופה או סוכנות נסיעות. אני הצלחתי אחרי מאמצים כבירים להשיג את כרטיס הטיסה רק אתמול בצהריים. זה עלה לי בשוקולד שאני חייבת למישהי שעזרה לי ובשנה מהחיים. עד לדקה שאתה פיזית במטוס, אתה בסטרס תמידי. אני אישית לאחרונה עצמתי עיניים כשבחדשות על בסיס יומי היתה כתבה על מזוודות שיצאו מנתב"ג לכיוון מדריד ונחתו בברלין, או על אנשים שהגיעו לשדה כדי לגלות ששכחו להגיד להם שחבל שיצאו מהבית. לנסות לטוס (או לחיות) בתקופה הזו, זה להשתתף בסרט אימה שהבמאי שלו יצא משליטה. אבל שום דבר לא יעצור אותי להוציא ל"מסע גיבוש" את כל מה שמציק לי בחיים לארץ אחרת. אולי שם נסתדר יותר.
הפעם אני עם אחי הגדול, שאני יכולה לכתוב עליו 3,568 מילים. אבל זה יהפוך את הבלוג הזה לספר. אז אסתפק ב- הוא יצירת מופת.
גם הפעם שילמתי על שירות v.i.p בשדה שהגיע להפתעתנו עם בונוס: ריב טיפשי במיוחד בין אדם מבוגר שליווה אותנו בצ'ק אין, לבין מאבטח של נתב"ג עם אגו של שרה נתניהו. ננטשנו לקראת סוף הדרך אבל מהר מאוד מצאנו את עצמנו בצד הטוב של הדיוטי. ושוב אלת המזל היתה לצידנו בצורה ראויה להערכה. יש טיסה, מטוס וטייס ואפילו יצאנו באיחור מינימלי. אגב, אין לי מושג קלוש על מונטנגרו. חשבתי שזו מדינה פיקטיבית בשביל הארוויזיון. אבל מונטנגרו איט איז.
נחתנו ונתקלנו בקושי למצוא את הרכב. המקומיים ממש יצאו מגדרם לעזור. בכלל עושה רושם שהם ברובם אדיבים ונחמדים אמריקה סטייל, רק בלי הקטע שאתה מקבל מהם בחילה. החום פה ככה ממש בקטנה. איך אומר, זה מרגיש שמישהו הכניס את אילת לתנור. למי שמכיר אותי... זוכרים את ליין הבדיחות של כמה חם היום? - דאגתי כל הזמן לשתות מים.
אחרי הבנה ראשונית שאנחנו בגן עדן (טיבאת) עצרנו לאכול והסתבובבנו בעיר העתיקה. מתברר שמה שמסמל את המקום הם חתולים. תכלס הגיוני שחיה שרק ישנה ושורצת תציין את מהות האיזור. הכבישים פה הם כמו באיטליה, צרים וצפופים. חניה אין פה בכלל (גם אין איך להסתובב אחורה) אבל אח מלך, ששנים לא נהג על הילוכים עושה פה סללומים שיכנסו לפנתאון.
נכנסנו ב 16:00 לבית כדי לנסות להתאושש מהחום ולהתאפס לקראת יציאה בערב. הבית חמוד להפליא. כלומר רק אם אין לך סינדרום דור שלישי רביעי לשואה. מדובר על סוג של עליית גג שלא תואמת את הגובה שלנו. עד כה נספרו, לפחות אצלי, 8 מפגשים עם אזורי תקרה שונים - לבית שלום. אבל הנוף (מהחלון הקטן מדי) מרהיב, והדק על המים, הוא אושר.
אח גאון הוא טבעוני ובערב מטרת העל היתה למצוא מסעדה שיהיו בה גם מנות המיועדות לחסידי אומות עולם. כנראה הפקסים לא הגיעו לכאן עם הבשורה. זו היתה משימה מורכבת במיוחד, עם נסיעה שסיכנה את חיינו יותר מפעם אחת, אבל בסוף ניצחנו ואף חזרנו בחתיכה אחת לדירה.
זהו. מחר יום עמוס במיוחד ואני הולכת לישון כשמה שמעניין אותי זה כבר לקום מחר ולצאת עם קפה החוצה.
האוכל פה במסעדות זול באופן יחסי. אספרסו וצלחת של מיני פנקייקים עלו לנו הבוקר רק שלושה יורו. בסופר רכשתי לא מעט מוצרים ב 27 יורו. אם מישהו רוצה כתבה לתוכנית חיסכון, אני על זה.
בנסיעה היום גילינו שקסדה לרוכבי אופנוע היא בגדר המלצה בלבד. אלה שיש להם קסדה, לא חייבים לציית לחוקי התנועה ורוכבי האופניים מחוייבים לנסות לא להרוג את עצמם. בנסיעה הזו אני עלק עוזרת לדברר את מערכת הניווט. עד כה נרשמו 0 טעויות. כלומר 0 טעויות קריטיות שהובילו אותנו ישירות למים או לתוך הר.
הגענו לשייט. ובכן: החדשות הטובות הן שראינו מראות מקסימים. בעלי חיים, מרבדי פרחים ועלים ענקיים שפזורים על המים. החדשות הרעות הן שכלאנו את עצמנו לשש שעות על סירה לוהטת. עם בקבוק של ליטר וחצי מים ל 8 אנשים ועם מישהי שמשחקת בתפקיד המכשפה הרעה בשלגיה. היא ישבה עם שתי בנות קטנות, יפות בצורה קיצונית ושעות לא עשתה כלום חוץ מדאק פייס לסלפי (איפה פה זה לשכת הרווחה?). אולי זה נשמע פיילוט לסדרת ריאליטי, אבל זה לא. אסכם בכך שאני צריכה לבדוק בגוגל אם כבר יש אופציה בהמלצות לשישית כוכב. ככה בקטנה, רק הצ'ופציק שלו מלמעלה.
הפתעת הטיול (חוץ מזה שחזרנו בשלום) הגיעה בשעת בין ערביים שבה הוחלט להיכנס למים. אני יודעת שזה נשמע טיפשי, אבל לא היו לנו כוונות כאלה. יחד עם זאת, אי אפשר לעמוד בקסם הזה. אז אילתרנו בגדים לאירוע ונכנסנו. כמה היה כייף? הלך הפן. לא, לא. אני רוצה לשים על זה דגש!! הלך הפןןןןן. אין ספק שזו היתה חוויה חוץ גופית. בכל מקרה אם אתם רוצים לקרוא משהו טיפשי יותר בבקשה: יצאנו, ישבנו מול הנוף על בירה, חטיפים ו....ראינו אולפן שישי.
יום ראשון: 4.6.2022 – 460 מדרגות לא יצליחו לכבות אותי
שמנו פעמינו היום למצפה בהר לובצ'ין. בדרך עצרנו בפינת חמד לאכול ולשתות. הקפה פה נוראי. אבל אני פה כהרגלי עם מכונת קפה ניידת, מקציף ושני שרוולי נספרסו. כך שאני מזמינה רק כדי להעביר את הזמן כשאנחנו נחים באיזה בית קפה/מסעדה. לכאורה הייתי אמורה לקשקש על הנסיעה האתגרית של אח מלך על כבישים בלתי אפשריים עם חוקי תנועה המוטלים בספק. אבל במקום זאת, נתרכז בעובדה שהוא סיפר לי שהרכב יגיע עד נקודת התצפית ואז נתרכז בי שכדי להגיע לשם עלתה 460 מדרגות לערך, כדי להגיע לראש ההר ואיבדה תוך כדי מעשה רבע ריאה ואת התחושה הכללית בגוף (חוץ מהברך, אוי הברך). עיצבנו אותי אנשים שדילגו מעליי בקלילות ואם עבר לידי אדם מתנשף ומזיע, היה לי חשק לנשק אותו בהזדהות. כלומר אלמלא הוא היה מתנשף ומזיע. עשיתי את זה. רק אדושם הכל יכול יודע איך. תכלס הייתי יכולה לשאול. היינו מטר ממנו, אבל לא היה לי נעים להפריע לו. חג, בטח ישב בתחתונים וראה נטפליקס.
* כוכבית: כטייסת משנה בעודי מנסה לקצר תהליכים, כל הזמן במקום ק"מ - אמרתי קאם. לקח לאח דבילוש זמן להבחין ולהסביר למה לפעמים רצוי להאריך (תרתי משמע).
** כוכבית 2: אם לא הבנתם, נא לפנות בפרטי.
מרוצים מעצמנו ירדנו מההר ומצאנו מסעדה ים תיכונית מוצלחת במיוחד וחזרנו לבית ולמים - הרי גם ככה אין פן. נכנסנו, להערכתי, בשש וחצי למים ויצאנו בתשע ורבע כשהכל כבר חושך מסביב.
* כוכבית: אם הייתי מקבלת יורו על כל פעם שאני נבהלת כי שמתי דברים בתא הלא נכון בתיק - היה לי מלא כסף לקנות תאי מוח.
שדה התעופה פה הוא הקטן שראיתי אי פעם. יש בתים בקיסריה שעוברים אותו בגודל. שאלו אותנו את כל השאלות הנכונות, אם ארזנו לבד, אם המזוודות היו עלינו כל הזמן - ואז אפשר היה לצאת החוצה כדי לעשן. אהממממ. לצאת החוצה....עם התיקים... מעניין מה אפשר כן להעביר בזמן הזה למטוס.
בחדרון
קטן מלא אנשים עם פחות מידי כיסאות, מחכים פה לטיסה. חנות הדיוטי בגודל של חנות
יילו ממוצעת ואנשים זרים משתפים פה חוויות על איזו נקודה קטנה שנמצאה על הרכב
ועלתה להם מלא כסף. מחזה משובב של הזדהות בין קורבנות המערכת הקפיטליסטית שמנצלת
את זכותה להתקיים אחרי שנתיים וחצי של קורונה.
יוווווו טור שלם ולא הזכרתי את הקורונה. אל דאגה. יש לי טיסה באוקטובר. בדוק יהיה ווריאנט חדש עד אז.
הנחיתה בנתב"ג היתה כצפוי, עם המתנה ארוכה באופן יחסי למזוודות. אך היא היתה נטולת מתח. שמנו על המזוודות צ'יפ איתור וידענו שהן איפשהו, בתוך מטוס כלשהו אבל בלוד סיטי.
תם ונשלם. עכשיו יוצאים לקחת מונית במחיר של תייר בארץ הקודש.
ואסיים עם תודה לאחי המדהים ויוצא הדופן, שותפי למסע. שאין לי שמץ איך גרמתי לו להקשיב לי ואיך הוא הסכים. זו היתה חוויה יוצאת מגדר הרגיל - שהוכיחה לו שאני פשוט מ - ל - כ - ה.
Email secured by Check Point
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה